פרשת פנחס- קנאות לקב"ה

בס"ד
פרשתנו פרשת "פנחס" מעוררת תמיהות רבות
בגין המעשה החמור של זמרי בן סלוא אשר בעל ארמית- כזבי בת צור. פנחס אינו יכול לשתוק.
פנחס מקנא לה' '' והורג את זמרי בן סלוא עם כזבי בת צור המדיינית. כתוצאה מכך: "ותיעצר המגפה מעל בני ישראל". ומיד הקב"ה מודיע למשה שכרו של פנחס:
" לָכֵן אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַלב ְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ";
כלומר, פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרן הכהן, מקבל כגמול על מעשהו הטוב את הכהונה, לו ולזרעו אחריו.
רש"י מסביר מדוע לא נמשח לכהונה מלכתחילה: "ברית כהנת עולם - שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר הימשחותן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא ב) לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי".
מקשה הדבר ציון, על פרשת הגמול שקבל פינחס :
1( הרי פינחס בסך הכול קיים את ההלכה [רש"י במדבר כה, ז'] לפיה "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" ואם כן, מדוע בכלל הגיע לו שכר על כך שקיים את ההלכה?
2( הלא שנינו ש"מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא", ואם כן, מדוע פינחס קבל את שכרו בעולם הזה?
3) גם אם נניח שפינחס היה ראוי לשכר, ואפילו בעולם הזה, אז מדוע השכר שלו היה שכר שהוא מתנת עולם לו ולבניו, ולא שכר המתייחס אליו בלבד?
מבאר הדבר ציון:
אשת אלעזר בן אהרן הייתה בת יתרו. פינחס היה אמנם מצד אחד נכד אהרן, אבל מצד שני נכד יתרו; וכאשר פינחס הרג את זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון השבטים היו מבזים את פינחס ושואלים איך פינחס, שהיה נכד של עובד כוכבים, העז להרוג נשיא בישראל?!
דווקא משום כך, כלומר, דווקא מפני שהשבטים גינו את פינחס, הקב"ה רצה לפרסם את צדקתו של פינחס. מטעם זה מתחילה הפרשה בפסוק המייחס את פינחס לאהרן הכהן – כדי להזכיר לשבטים שפינחס היה לא רק נכדו של יתרו, אלא גם נכדו של אהרן; ומטעם זה כרת אתו הקב"ה ברית שלום; והברית, "החוזה" שהקב"ה כרת עם פינחס היא שפינחס קבל את הכהונה לו ולזרעו עד עולם.
הקב"ה נתן לפינחס את הכהונה בדרך של כריתת ברית, כי המהות של המושג "ברית" ביהדות, היא פעולה של חיתוך או הכאבה, שמטרתה תיקון ושיפור: כך בברית מילה, כורתים את הערלה, ועל ידי זה מביאים את הילד לידי מידות טובות כשיגדל [הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט [, וגם מעשהו של פינחס היה מעשה של כריתה לשם תיקון: פנחס "כרת" את זמרי, כדי לתקן עם ישראל בשניים: דבר אחד, שבני ישראל חדלו מלחטוא עם בנות מואב, והדבר השני, שבהריגת זמרי וכזבי פסקה המגפה בבני ישראל.
מעשהו של פינחס היה בעל ערך לא רק לשעתו – הוא העביר מסר לדורות: מסר של קדושת עם ישראל, שאסור לקלקלה על ידי זנות עם בנות עובדי אלילים.
מכיוון שמעשהו של פינחס היה מעין כריתת ברית, במובן זה שזה היה כריתה לשם תיקון, ומכיוון שמעשהו היה מסר לדורות, גמל לו הקב"ה מידה כנגד מידה בכך שכרת עמו ברית עולם ונתן לו ולזרעו את הכהונה עד עולם.
שבת שלום,
אודי כהן
חבר "תנועת תורה אחרי צבא"
ובית המדרש בחולון
תגובות ובקשות:udi6519@gmail.com