פגישת שרי האוצר של ה-G20. פסגות.

בזמן שאנו ישבנו בסוכות להנאתנו העולם המשיך להסתובב ולגשש את דרכו באי הוודאות הגבוהה. באירופה מנסים המנהיגים למצוא את הדרך להרגיע את השווקים. בארה"ב האינדיקאטורים ממשיכים להראות כי המשק לא בדרך למיתון אבל גם לא לצמיחה שאפשר לכתוב עליה הביתה.

16.10.2011

סיכום החג
בזמן שאנו ישבנו בסוכות להנאתנו העולם המשיך להסתובב ולגשש את דרכו באי הוודאות הגבוהה. באירופה מנסים המנהיגים למצוא את הדרך להרגיע את השווקים. בארה"ב האינדיקאטורים ממשיכים להראות כי המשק לא בדרך למיתון אבל גם לא לצמיחה שאפשר לכתוב עליה הביתה. כל אלו הובילו לעליות במניות (S&P : 2.4%; DAX : 3.3%) ולירידה באג"ח. אם בארה"ב (ואפילו בגרמניה )ניתן לייחס את הירידה באג"ח למעבר לנכסי סיכון, קשה יהיה לומר דבר דומה על האג"ח האיטלקיות (תשואה ל-10 שנים עלתה ל-5.77%) ועל האג"ח הצרפתיות בהן התשואה ל-10 שנים עלתה ב-38 נ"ב בשבוע האחרון (ל-3.13%). הירידות באג"ח של המדינות הבעייתיות מלמדת שוב ששוק האג"ח חכם יותר משוק המניות שנע ונד בין המאניה לדפרסיה. הבעיות באירופה עוד רחוקות מפתרון וגם אם יפגשו מקבלי ההחלטות כל סופ"ש הם לא יצליחו למצוא פתרונות שהם גם מהירי ביצוע, גם אפשריים פוליטית וגם פותרים את הבעיות המבניות בגוש. מעבר לכך, אם מקבלי ההחלטות יפגשו כל סופ"ש, אני כנראה ידרוש העלאה במשכורת ו/או יום מנוחה אחר במהלך השבוע.

פגישת שרי האוצר של ה-G20
הדבר היחיד שיצא מהפגישה זה ששרי האוצר מפצירים בראשי האיחוד האירופי להודיע על תוכנית מפורטת כבר בפגישתם בסופ"ש הבא. הימור שלי: בפגישה בשבוע הבא הם יבטיחו תוכנית עד לפגישת ה-G20 הבאה בתחילת נובמבר. שוק המניות בכל זאת אהב את העובדה שמקבלי ההחלטות מתעסקים בפתרונות "רציניים" יותר ולא בכיבויי השריפות בהם התעסקו עד היום. חמשת הנקודות החשובות עליהם יצטרכו לענות ראשי האיחוד בפירוט הן:
• לפתור את בעיית יוון – להגיע להסדר חובות כמה שיותר מהר. כרגע ההערכות הן שהתספורת תהיה בשיעור של 50%, זה מה שהשוק מגלם כבר הרבה זמן, עכשיו גם הפוליטיקאים מבינים שזה מה שנחוץ כדי בכלל להתחיל לדבר על שיקום כלכלת יוון.
• הגדלת הקרן – אחרי שיסיימו לטפל ביוון יצטרכו למצוא דרך לאותת לשווקים שיש מספיק כסף לסייע גם למדינות הגדולות, כלומר, איטליה וספרד. איך יגדילו את הקרן עוד לא ברור, בחודש האחרון הוצעו מספר אפשרויות למנף את כספי הקרן בעזרת גופים חיצוניים וזה כנראה מה שיקרה לבסוף. השווקים מצפים ולא ינוחו עד שהיקף הקרן יעמוד על כ-2 טריליון אירו שיספיקו לכסות את גלגול החוב של איטליה וספרד בשנים הבאות.
• הזרמת נזילות לבנקים – הפתרון שיציעו חייב לכסות את האופציה להזרים נזילות ואף להלאים בנקים במידת הצורך. הוויכוח הוא לגבי המנגנון, צרפת רוצה להקים גוף שיוכל להלאים בנקים אך גרמניה מתנגדת. ע"פ גרמניה כל מדינה תלאים את הבנקים שלה במידה ואלו יעמדו על סף קריסה. קל להגיד אבל קשה לבצע, מי בדיוק ילאים בנקים איטלקיים? המדינה שהכניסה אותם לבוץ? גם הדרך של צרפת לא פשוטה כיוון שהיא דורשת אישור פרלמנטרי של כל מדינות הגוש. אם לקח חודשיים לסלובקיה לאשר את תוכנית הרכישות כמה ייקח לה לאשר הלאמה של בנקים איטלקיים ע"ח משלם המיסים הסלובקי? אחת ההצעות שהועלו בפגישה הייתה להכין רשימה של 50 הבנקים החשובים ביותר למערכת הפיננסית באירופה ולהכריז עליהם "גדולים מכדי ליפול". יותר פלאשבק 2008 מזה אי-אפשר. מה יקרה עם הבנק ה-51? יתנו לו ליפול?

• החזרת כושר התחרותיות למדינות הבעייתיות – פה כבר מתחילה התוכנית להיות שילוב של מד"ב וסאטירה פוליטית חריפה. שרי האוצר טוענים כי כל תוכנית לא תהיה שלמה ללא איתות על מדיניות כלכלית ארוכת טווח שתחזיר את מדינות ה-PIGS (אירלנד הושמטה בכוונה) להיות תחרותיות. קשה עד בלתי אפשרי לראות את היוונים מתחילים לעבוד, אבל הליכה לכיוון כזה, גם אם מדובר בצעדים קטנים בהחלט נכונה ובריאה לטווח הארוך. מצד שני היא לא הכרחית במידה וימצאו דרך לסעיף הבא.
• מציאת דרך להוביל את אירופה לעתיד פיסקאלי אחראי – בארבע מילים: "ארצות הברית של אירופה" במילה אחת: "אירו-בונד". הרעיון הדמיוני להוביל את אירופה לאיחוד פיסקאלי פותר את הבעיה בסעיף הקודם. במידה ותקום ממשלה כלכלית אחת לגוש היא תוכל לעמוד בפני היוונים (יוון היא רק הדוגמא הקיצונית, הסיפור דומה בספרד, פורטוגל ואיטליה) ולומר להם "לא רוצים לעבוד? אין בעיה, התקציב שלכם נמוך יותר". כרגע תרחיש כזה נראה אמנם בלתי אפשרי אבל בטווח הארוך הוא היחיד שיכול לשמור על קיומו של גוש האירו. צריך לזכור שהנזק מפירוק הגוש חמור בהרבה, גם מבחינה פוליטית, מהאיחוד הפיסקאלי. תהליך החתירה לאיחוד פיסקאלי עשוי להמשך שנים ארוכות אבל מבחינת השווקים איתות לכיוון הזה הוא חיובי ביותר ועשוי להחזיר את אמון המשקיעים בגוש.

כאמור, שרי האוצר מפצירים בראשי האיחוד למצוא פתרונות קונקרטיים לכל הסעיפים שלהלן עד סופ"ש הבא. הסיכוי שזה יקרה שואף לסיכוי ששלומית תסיים אי פעם את הסוכה שלה. מצד שני, בסופו של דבר זה יקרה. ככל שגבן של צרפת וגרמניה יהיה צמוד יותר לקיר כך הן יהיו מוכנות ליותר ויתורים תמורת מניעת משבר פיננסי. מספיק להיזכר בסיפורים מ-2008 על שר האוצר האמריקאי דאז שהתחנן בפני פוליטיקאים לאישור תוכנית החילוץ שלו לבנקים ודאג אף להכניס פנימה עוד ועוד ויתורים והקלות מס כדי להקל על ההצבעה בעדה. כל הדרמה אז הייתה במדינה אחת עם ממשלה אחת, עכשיו מדובר ב-17 מדינות שונות שצריכות לאשר את תכניות במהירות. שיהיה בהצלחה.


אורי גרינפלד, מנהל מחלקת מאקרו – פסגות בית השקעות