עולמית יומית | 10 באוקטובר 2011. כלל פיננסים.

נראה כי התוכנית של מנהיגי אירופה היא לשחרר כל שבועיים רעיון לתוכנית, אלא שבסוף השבוע שחררו יותר מידי רעיונות כאלה (ראו הרחבות) ואני מתחיל לחשוש שאחרי שנגמרה התחמושת המוניטרית (ראו הרחבה) והתחמושת הפיסקלית תאזל גם התחמושת התכנונית
אמיר כהנוביץ | כלכלן ראשי | כלל פיננסים ניהול נכסים ומחקר
13:19 10/10/11

בכל מקרה כולם אוהבים תוכניות, הסחורות עולות, היורו מתחזק (ב-1.4% מול הדולר) ושוקי המניות קצת סקפטיים ועולים הבוקר רק בכחצי אחוז, גם על רקע הורדות הדרוג לאיטליה וספרד בסוף השבוע (ראו הרחבה). הנתונים הכלכליים שברקע, יצור המשרות בארה"ב שפורסם ביום שישי והפתיע לטובה והאשראי הצרכני שהפתיע לרעה, נראים בסה"כ יציבים ולא גורמים לנזקים (זה גם משהו), היום לא יהיו פרסומים כלכליים חשובים ובהמשך השבוע המשקל יעבור גם לתחילת עונת הדו"חות הכספיים לרבעון השלישי, אז נראה עד כמה נורא באמת השד.

אין פרטים כי אין פרטים או כי אין פרטים?
מרקל הצטרפה לסרקוזי לשכנע את המשקיעים שעליהם לשכוח ממשבר החוב העכור, להמשיך הלאה, הם יטפלו בו, יהיה בסדר. במסיבת עיתונאים משותפת בברלין, קבע סרקוזי כי עד ל-3 בנובמבר תינתן תשובה למשבר המיידי ביוון, מה שהוא כינה "פגמים מבניים ב-17 מדינות הלאום של גוש האירו" – פרטי התוכנית הם שאין פרטים. מה הכוונה, שאין פרטים כי לא פרסמו אותם או כי אין פרטים? הרבה חושבים שהתשובה השנייה היא המדויקת יותר...
אחלה תוכנית, בואו נרחיב אותה: אל גור ימגר את ההתחממות הגלובאלית, אובאמה ייצר 10 מיליון מקומות עבודה בארה"ב, נשיא טורקיה יעשה שלום במזרח התיכון וזהו! יאללה לעבודה.
המשקיעים מבינים כבר שיוון אבודה ושלתקן את הפגמים המבניים בגוש האירו זה אחלה דבר אבל באמא שכה סרקוזי, תעשה טובה ולפני שאתה בונה מחדש את גוש האירו תטפל קודם בבנקים שלך! אח"כ מבחינתי תעשה מה שבא לך.
ברקע בנק דקסיה הבלגי מתפרק, נופל ונתפס ע"י ממשלת בלגיה שתשלם 4 מיליארד יורו עבור חטיבת הצרכנים המקומית שלו.

כשמנהל בנק לא מקבל אשראי:

בני, בקושי יוצא אשראי מהברז, לך תבדוק אם יש נזילות
האשראי בעולם לא עובר בקלות, מאט את הפעילות הגלובאלית ומסכן חברות רבות, מה יכולות להיות הסיבות?:
1. הבנקים חוששים למאזן שלהם כשהם נמצאים תחת בעיית נזילות ולכן לא נותנים אשראי.
2. לבנקים כן יש נזילות אך הם רואים את מצב החברות/משקי הבית מסוכן ולכן דורשים פרמיה גבוהה מאד שהיא בלתי כלכלית לחברות.
3. הבנקים מוכנים לתת אשראי אך החברות לא צריכות אותו (הן צריכות פעילות כלכלית).
אם עיקר הבעיה מתרכזת במחנק אשראי של הבנקים אז ניתן לפתור אותה אם הבנק המרכזי יפחית את הריבית וייתן במקביל הלוואות לבנקים. אם הבעיה היא החשש לצמיחה וליכולת החברות להחזיר את הכסף, הרי אז אפילו עם נזילות אף אחד לא יכול להכריח בנק לתת הלוואה ואם המצב הוא שהחברות עצמן אינן צריכות עוד הלוואות אלא צריכות פעילות כלכלית (להרוויח כסף) שום הרחבה מוניטרית כבר לא תעזור להם (מלכודת הנזילות).
במציאות של היום מתקיימות במידה מסוימת שלוש הבעיות, הבנקים חוששים לתת אשראי (עליה בפער בין הריבית הבינבנקאית לריבית הממשלתית), מצב הפירמות מסוכן (נפתחו משמעותית הפערים בין אג"ח ממשלתי לאג"ח קונצרני, ראו גרף) וכאמור חברות רבות כבר יושבות על הרי מזומנים ולא צריכות עוד הלוואות. בשורה התחתונה, כסף לא חסר למי שלא חסר וחסר למי שכן חסר, עולם כמנהגו נוהג.

גם אם הבנק המרכזי באירופה יחזור להוריד ריבית, יתכן שעברנו כבר את נקודת האל חזור וגם אם הבנקים יתחילו להלוות עכשיו, זה אולי מאוחר מדי לתקן את המסלול הבלתי נמנע להאטה בעולם ולמיתון בחלק ממדינות אירופה:

הורדת ריבית כבר לא תעזור – הבעיה פוליטית
הבנק המרכזי באירופה בחר שלא להוריד ריבית בשבוע שעבר, מה שהדגיש שוב את מוגבלות העזרה של בנקים מרכזיים (הפעם באירופה בגלל לחצי אינפלציה). אלא שגם אם הבנק המרכזי באירופה יחזור להוריד ריבית זה כנראה יהיה מאוחר מידי כאשר בעיות זרימת האשראי גדולות ממרווח תמרון הריבית. תראו איך תוכנית "מבצע טוויסט" של הבנק המרכזי בארה"ב (מכירת אג"ח קצרות ורכישת ארוכות) לא מצליחה לעודד את הכלכלה, איך הודעתו של הבנק המרכזי באירופה בסוף השבוע על 3 תוכניות חדשות: גלגול חובות שמוחזקים בבנק לשנה, מתן לבנקים חלון אשראי בלתי מוגבל וחזרה לרכישה של אג"ח מגובות, לא שכנעו את השוק שיעזרו וזה לא הצליח לעלות.
הכדור לא נמצא היום אצל הבנקים המרכזיים, אלא אצל הפוליטיקאים, מנהיגי אירופה הודיעו בסוף השבוע כי יאמצו גישה משותפת כדי לתמוך בבנקים (עוד לפני ההצהרה של היום), מה שיכול להוריד את הסיכון הבין-בנקאי, להפשיר חלק מקיפאון האשראי ולהוריד את מפלס אי הודאות הכללי, ואכן המשקיעים הגיבו להצהרה החיובית בעליות (זה שהורדת דרוג האשראי של ספרד ואיטליה הרסה את החגיגה, זה כבר סיפור אחר, ראו הרחבה).

בישראל הוריד הרי בנק ישראל את ריבית אוקטובר במטרה לחסן את המשק לסיכונים העולמיים. מה ההורדה עשתה בינתיים?: ההקלה על האשראי לחברות הייתה זניחה בשל מרווחי האשראי הגבוהים הנדרשים מהאג"ח הקונצרני, ההחלשה של השקל נמשכה בדיוק 5 ימים ומאז הוא בסה"כ התחזק, והתמיכה בפעילות הכלכלית דרך ניפוח הנדל"ן כבר מתחילה להיות ממש מסוכנת. ועדיין, ובמיוחד לאחר שאתמול ציטט פישר את הנגיד הבריטי כי "אנו נמצאים לקראת המשבר הפיננסי החמור אי פעם", משכנעת אתנו כי הוא ממש לא הולך להסתפק בהורדה אחת ואפשר לצפות כבר בקרוב להפחתת ריבית נוספת.

ה-2 טריליון דולר מתחת לבלטה? ראש בראש:
כבר תקופה ארוכה ממתינים המשקיעים לראות מה יעשו החברות האמריקאיות והאירופאיות עם יותר משני טריליון דולר שיושבים במזומן במאזניהן (נכון לרבעון השני), שיא של כל הזמנים.
האופטימיסטים אומרים שיש להשתמש בו לרכישת חברות או לחלוקת דיבידנדים, מה שיגרום לבעלי המניות לבזבז יותר, ולכן שתי הברירות יעירו את הכלכלה העולמית. הפסימיסטים טוענים שלחברות יש גם הרבה חובות, הן יודעות שיתקשו לגלגל אותם וגם בעלי האג"ח ילכן לא יעשו כלום עם המזומן פשוט ימשיכו לשמור את המזומנים במאזן (נכוו מאד ב-2008). בהקשר הזה טוען בנק ההשקעות UBS כי בארה"ב עומד שיעור החוב נטו להון העצמי ברמה הנמוכה ביותר בחצי מאה האחרונה, אך זה עדיין לא מבטל את הטיעון, אולי קצת מקל. עוד טוענים הפסימיסטים כי גם אם הכסף ישתחרר מהמאזנים מי שיקבל את רובו לא יהיו האמריקאים או האירופאים. עבודה שנעשתה בנושא ע"י בנק ההשקעות ג'י-פי מורגן מראה כי הרמות הגבוהות של המזומנים (לפחות של החברות האמריקאיות) מאבדות את המשמעות שלהן עבור כלכלת ארה"ב כאשר מתוך 258 חברות שנסקרו נמצא שכמחצית מהכסף נמצא מחוץ למדינה. חברת אפל לדוגמה שמרה 62.5 אחוזים מהמזומנים שלה (וניירות הערך) מחוץ לארה"ב. וטענת המחץ אולי של הפסימיסטים היא שגם אם כל הכסף היה בארה"ב, הוא הרי אינו נמצא שם מתחת לבלטות אלא כבר כעת נמצא בבנקים שנותנים אותו כהלוואות לאחרים או בניירות ערך, כלומר הכסף כבר היום מתגלגל בשוק.
אלא שהביקורת נגד טענה זו היא כי הכסף לא מתגלגל בשוק, הבנקים אולי שומרים על המזונים הללו (ולא נותנים עליה ריבית) אך גם הם לא מעבירים אותו הלאה לחברות ולצרכנים.

הסיכון של ישראל יורד ותומך באג"ח הממשלתיות - יותר מזל משכל
הסיכון של ישראל כפי שנמדד בפרמיות הביטוח שדורשים משקיעים מהאג"ח הממשלתית (CDS ל-5 שנים) ירדו מהשיא ב-23 בספטמבר ועד היום מרמה של 218 נקודות בסיס לרמה של 180 נק' בסיס, מה שתמך בירידת התשואות של האג"ח הממשלתי בישראל (ל-10 שנים) מרמה של 4.8% אז ל-4.5 היום. אנשים אוהבים לפשט דברים, להגיד שהסיכון עלה בספטמבר בגלל המחאה הציבורית (החשש לפריצת התקציב) ובגלל הסיכונים הגיאו פוליטיים (האביב הערבי והכרזת מדינה פלסטינית באו"ם) ולכן היציאה מספטמבר הפיגה חלק מאי הוודאות והתחזית שלנו קלעה בול. אלא שמבט רחוק יותר יראה לנו שאנחנו לא כאלה חכמים והיה לנו יותר מזל משכל. ירידת הסיכון של ישראל הגיעה (במקרה?) במקביל לירידת הסיכון של ממוצע 71 המדינות שנסחר עליהן CDS. אומנם ירידת הסיכון של ישראל הייתה חדה יותר (ראו גרף), מה שאכן יכול להיות מוסבר ע"י גורמים מקומיים, אבל אין ספק שביחס לעליה שלפני ובמהלך ספטמבר מדובר בירידת סיכון שולית עד זניחה שיכלה בקלות להישטף בתרחיש שבו הסיכון העולמי היה ממשיך לעלות.

[attachment=0:2qth9c1e]cfbtable_101011.jpg[/attachment:2qth9c1e].

וולטר ליפמן, "אם כולם חושבים את אותו הדבר, אף אחד לא חושב"

סין – זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות את חוש הזמן, לאן?
אני לא הולך להיכנס עכשיו לסיפור הזה שנקרא סין, אבל אני כן רוצה להסב את תשומת לבכם לנתון ייצור החשמל בסין, נתון שמצליח לדעת רבים לעקוף בעיות בדיווח נתונים כלכליים בסין, מהנתון עולה כי ביחס לשנה שעברה התרחב יצור החשמל ב-12%, מה שעולה בקנה אחד עם קצב הצמיחה הממוצע ומרמז שהכלכלה הסינית (נהג העיקרי של הצמיחה העולמית) עדיין פועלת במלוא הקיטור.

הורדת הדירוג לאיטליה וספרד:
באמצע שבוע שעבר הורידה סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את דירוג איטליה ב-3 רמות מ- AA2 ל-A2 עם אופק שלילי ובסוף השבוע הורידה לה את הדרוג גם סוכנות פיץ' והורידה גם את של ספרד (בשתי דרגות). הסיבות שנתנו במודי'ס להורדת הדירוג:
1. עליית הסיכון ליכולת מימון החוב ארוך הטווח בסביבת גוש היורו, בדגש על מדינות בעלות נטל חוב גבוה.
2. עלייה בהסתברות למיתון באיטליה.
3. חשש בנוגע ליכולת העמידה ביעדים התקציביים בעקבות התנאים הכלכליים והפוליטיים באיטליה שנמצאים בחוסר וודאות גבוה.

בהודעה מודי'ס מדגישים כי הסיכון המרכזי לאיטליה מגיע מהרגישות הגבוהה של השווקים הפיננסיים כיום, בזמן שהבסיס הכלכלי של המדינה מאוזן בנוסף להתקדמות שנעשתה בדרך לאיזון התקציב במהלך הקיץ האחרון.