מסקנות ועדת טרכטנברג

היי חברים
אתמול התפרסמו מסקנות הוועדה אשר ללא ספק הכתה גלים ותגובות
הדבר אשר לא הפתיע אותי הוא התגובה המהירה של התקשורות ו"מנהיגי המחאה".
בתקשורת אשר הצטיידה ב"מיטב" הפרופסורים מיהרו לבקר עוד טרם שמעו את סיכומי הדוח מפי חבריו לוועדות המשנה.
דפני ושות, סימנו איקס וכמובן האופזיציה יצאה בשצף קצף נגד המסקנות.
לצערי
לא שמעתי אף קול אומר: "אלמד את הדוח ואגיב". ללא קשר לדעתי האישית (אני כן קראתי את הדוח לסעיפיו השונים) אעריך הרבה יותר
אישיות/קבוצה/מנהיג אשר יגיב עיניינית למכולל הדוח היבטיו השונים ולא סתם יעיפו מילים.
לסיכום.
שחקן אני מאד מקווה שתביע את דעתךעל הדוח בצורה מפורטת היות ומדובר בנושא מהותי חברתי וכלכלי.

אני לא שחקן אבל יש לי מה לומר בעניין
דבר אחד טוב לא יצא לי מכל הסיפור הזה עם זה ההפגנות ואם זה הועדה המטופשת הזאת דבר אחד רע יצא לי מישפיע לי מאוד על ההכנסות זה שהעלו את המס לבורסה אני לא צריך הפגנות מטופשות כאלו

אם נזכור שמדובר על המלצות ראשוניות בלבד, אני דוקא סבור שהכיוון הוא נכון. ההחלטות הן נבונות
רק שמשך הפעולה ארוך מידי לטעמי. הועדה התמקדה בנושאי ליבת הבעיות האחרונות, וטרכטנברג
עבד מתוך ראיה פרקטית - הוא יכול היה לכתוב 250 אלף דירות בשנתיים אבל הדוח הזה היה מעלה
אבק במגירה. במקום זה הוא בחר שלא לפתוח את התקציב (החלטה חשובה מאוד - ע"ע ארה"ב),
ולנסות להגיע לפשרה שבאמת יכולה להגיע לכדי ישום.
בזה חוכמתו ובזה כשלונו.
כשלונו - משום שישנם מאבקים שמוטב היה שאדם לא יכנס אליהם מלכתחילה. מה שלא יהיה אין פתרון
קסם לבעית הדיור, ולא ברור מה בדיוק רוצה התקשורת. מנהיגי המאבק בכלל לא יודעים מה מטרתם, ובאופן
כללי אני מבין את אלה הטוענים כי יש כאן רצון להתנגש ותו לא.
לפסול ישיבה עם ועדה מכובדת, לשלול את זכויותיה ולקרוא לטרכטנברג להתפטר לאלתר, וסילחו לי על
החריפות, מפי עוללת שהשתן עלה לה לראש - זוהי חוצפה ממדרגה ראשונה. יכלו לשבת ולהשפיע, אך
במקום זה חרצו גורלות מראש. דומה הדבר למי שמתלונן על ראש הממשלה, וכששואלים אותו למי הצביע
עונה שלא הצביע כי כולם אותו דבר.
מצד התקשורת, ההתיחסות יותר ברורה: צריך כותרות, קרי, צריך לסכם הכל בשורה אחת. זו טבעה של
התקושרת ועל כך אין להלין. כך גם הפוליטיקאים הפוסלים - זמן המסך נוטה כרגע לשלילי, ולכן הקולות
המושמעים ממהרים להתחרות בחומרת האכזבה (ושאלה פילוסופית משהו - האם באמת כל חברי הכנסת
נגד הדו"ח כפי שמצטייר או שפשוט לא נותנים ביטוי לתומכים בו מלכתחילה...).
ליוזמי המאבק היתה הזדמנות נדירה (שכולי תקווה כי לא פוספסה) להסתייע בעתונות מגויסת בעונת המלפפונים,
ובאמת להפוך כאן סדרי עולם. הזדמנות שלהערכתי יכולה לחזור רק אם ראשי המאבק יתחלפו או יכנסו
לפוליטיקה. אין השפעה בלי לטבול את הידיים בבוץ, ואי אפשר לייצר מהפכה סטרילית. מאוד קל לטעון
כי הממשלה אינה עושה כלום עבור האזרח, אך ראו את מסקנות ועדת הריכוזיות. הרבה לפני המחאות, וללא
כל נגיעה אליהן גם בהמשך, הוחלט על שורה של צעדים המגבילה בעלי הון. אם ועדה כזו היתה מתכנסת
היום, מיידית היו פוסלים אותה על הסף, וראו מה היינו מפספסים.
לסכם דו"ח של אדם מהמעלה הראשונה, שמונה פרקים עמוסים, במלים "הסתלבטת עלינו" בעיניי נמוך ומבייש.
אם לסכם את החלק שאינו כלכלי - אני בעד המאבק אבל נגד הדרך.

לפן הכלכלי, אחרי עיון מעמיק בדו"ח, אלו עיקר המסקנות שאני רואה בהן ברכה ואף בטווח הזמן המיידי:
1. בתחום הדיור - פיתוח הבניה להשכרה לטווח ארוך, היא בחלט נקודה שאינה קיימת בישראל ונפוצה ביותר באירופה.
ניתן לישמה כמעט מיידית, ולכן אני סבור שזה יכול לתת מענה אמיתי להורדת מחירי השכירות; בניה בתמהיל שונה,
קרי, גם בניה של 2-3 חדרים בהחלט יכולה לעודד צורת בניה שפשוט נכחדה כיום מהעולם. שני סעיפים אלה יכולים
להגיע ע"י עידוד היזמים, וללא כל קשר לתקציב ולכן להערכתי יתרכזו בהם במהלך החודשים הקרובים.
הסעיף שפחות הבנתי הוא הגדרת פיתוח המרחב האורבני. זהו תהליך המתרחש כל העת ונראה כאילו היה צורך
להכניסו בכדי לספק בעתיד סוכריה לראשי הערים, שבצורה מוימת הם העתידים לסבול מהסעיפים הקודמים.
2. בתחום יוקר המחיה - התנגשות חזיתית מול המונופלים היא משהו שהחל בועדת הריכוזיות וממשיך כעת עם חקירת
תנובה. הועדה סימנה את שורש הבעיה אך לא מספיק התמקדה בדרכי הטיפול. "חקיקה" אינה מספיקה בכדי לפעול
בנושא ויש צורך לפרוט יותר כיצד. הורדת מיסי הקניה היא דבר מבורך שגם הוא יכול להעשות במיידי, וגם ההתיחסות
לקניה אינטרנטית אינה משעותית אולי אך ראוי שתיכלל כחלק מהיותנו עולם מערבי. ראוי לציין כי למהלך זה ניתן דד-ליין,
שתי פעימות עד תום 2012, מה שבהחלט מעודד למדי.
3. בתחום שירותים חברתיים - כשלון של הועדה. החברים בה לא השכילו למצוא פתרון מיידי לבעיה אקוטית, שדוקא
ניתן לפותרה בקלות דרך הקלות מסים והכרת ההוצאות. אני מעריך שההצמדות למסגרת התקציב הובילה לפרישה רחבה
מידי של היעדים, ובתחום זה יתרחש שינוי . המלחמה במקרה זה היא מול האוצר, ומכיוון שאנו לקראת בחירות בעוד זמן
לא רב אני אופטימי.
4. בתחום המס - יצירת מדרגת מס נוספת למרויחים מעל 48% - פופוליזם זול. זה חייב היה להיכתב אבל לא באמת
פרקטי, היות והעלאת מדרגת המס בישראל תוביל לאלו שעוד מתנודדים (באמת מיעוט בלבד) לעבור לפתרונות אלטרנטיביים
ואז המדינה בכלל לא תקבל מס; גבית מס ייסף על הכנסות מעל מליון - אפשרי וראוי, מה גם שמדובר על 2% בלבד ולכן
הרבה יותר פשוט לישום - סעיף זה יכול לבדו לממן כ 30% מתחום השירותים החברתיים ובתנאי שיקשרו בין שני הדברים;
מתן 2 נקודות זיכוי לאבות לילדים בגילאי 0-3 - נחמד, אבל עדיף היה להכיר הוצאות מטפלת ואז להוביל לנגיעה בחלק
גדול יותר מהאוכלוסיה ולא רק לאה המשלמים מס ניכר; העלאת מס רווחי הון ל 25% - הסירו דאגה מליבכם, לא יתרחש
בעתיד הנראה לעין. מהלך שכזה יכול לקרות רק בתקופת גאות, והדבר האחרון שירצו לעשות כעת זה להרעיד את השוק
המקומי בתקופת מיתון עולמית.

למובילי המאבק החברתי יש המון פתרונות יצירתיים אבל אסון לנו אם יקשיבו לחלקם. כדוגמא פשוטה, הרצון הפנאטי להעלות
את מס החברות ל25% (מהלך אגב שגם טרכטנברג בעדו). כבעלים של חברה הדבר מאוד מגוחך בעיניי. הרי ה X הוא תמיד
אותו X רק החלוקה משתנה. מי שינזק מזה הם העובדים, מעמיד הביניים המפגין, שבמקרה הטוב משכורתו תיפגע, ובמקרה
הרע יקוצץ. המון הצעות ראיתי במאבק הזה, אבל חייבים להבין שפופוליזם הוא דבר טוב להתנעת מהלך אך חייב לדעת גם מתי
לשחרר. פגיעה במעסיקים, בין אם מדובר בטייקונים או בבעלי חברות, לא תוביל לפרתרון המיוחל. רק שילוב בין מעמד הביניים,
לבין "בעלי ההון" יכול להוביל לפתרון אמיתי בדגש על שילוב בין הסעיפים השונים.

מסכים לכל מילה ואני מרשה לעצמי לתת קצת קרדיט לאזרחי המדינה ולדעתי אופי המאבק ישתנה קרי לחץ על הממשלה ליישום מלא/חלקי מהיר של המסקנות ופחות הפגנות המוניות (בחסות מיטב אמני ישראל) אשר מצטרפות לדרישה לשלילת הוועדה לחלוטין.
לדעתי מרכיב הזמן הוא לאימוץ/חיבוק/יישום המסקנות הוא קריטי עקב החדשות הרעות אצלנו ובעולם אם זה משברי חוב ריבוניים בארה"ב ואירופה והאביב (כבר חורף) ערבי .
יש להמשיך בעבודת הוועדה ותת ועדות בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטים לצורך בקרה והמשך פיתוח רעיונות ראלים למימוש החזון, פרופ טכטנברג הציג זאת בפירוש בפתיח כאשר הדגיש השינויי בתפיסה הוא חד אך מאידח נתנו מספר מצומצם אך ראלי יחסית לזמן העבודה של המלצות פרקטיות. וכאן אומר דבר אשר לא נאמר כמעט ולא זוכה לכותרות אני מאמין שהממשלה הנוכחית רוצה ויכולה לעשות את השינוי (ראלי כמובן) המתבקש אך ללא לחץ מסיבי ומתמשך של הציבור הרחב זה לא יקרה או יקרה באופן שטחי מידי.
הגענו למצב כיום עקב אוולות ומחדלים של שנים חלקם היה ניתן למנוע/לצפות וחלקם לא אל לנו לצפות לשינויי מיידי ותרופת פלא לכל הבעיות ללא תיקון ייסודי ומתמשך, חג שמח.

שוב תודה לך שחקן על התייחסותך המלומדת והעניינית.

מקווה שעוד חברים ישתפו אותנו בדעתם.

ראשית, אני שמח שעולה כאן נושא כל כך חשוב שמשלב נושא כלכלי וחברתי גם יחד ולא עוסק רק ברווחים ופיפסים כאלה ואחרים.
היריעה קצרה מלהכיל, אנסה לתמצת ולענות כפי ששחקן נהג - בפן הכללי ובפן הכלכלי.
אפתח ואומר כי אני מאוכזב מעבודת הוועדה ומסקנותיה, אולי כי הציפיות/תקוות (לפחות שלי) בעקבות המחאה היו גבוהות יחסית וכנראה לא ריאליות.
ההישג הגדול ביותר של המסקנות (במידה ויאושרו וייושמו) הוא בעצם שינוי גישה של ביבי בעיקר לגבי מדיניות המיסים והשפעתה על הכלכלה והתוצר.
אכן הגיע הזמן שהמנטרה של הפחתת המיסים הישירים ויצירת חוסר שווי משקל בין העקיפים לישירים תיפסק.
הישג עוד יותר גדול של הקברניטים הפוליטיים/כלכליים (ובעצם מהווה את הכשלון הגדול של כולנו) הוא בעצם זה שהוועדה היוותה מעין מיקור חוץ של עבודת הממשלה בכלל והאוצר בפרט. ראיתי ראיון עם ד"ר שמחון (יועצו של שר האוצר וחבר הוועדה) בו אמר מפורשות שעל כל צעד ושעל הם ניגשו לאוצר להבין משמעויות ולכאורה לקבל "אישור" להצגת הסעיף. נו, בשביל זה הקמנו וועדה רצינית או שהכוונה כרגיל היתה לייצור כסת"ח ולחפש מגירה תורנית.
במאמר מוסגר, אכזבה שלי בתחום הזה של יחסי עבודה/מיקור חוץ והפרטה הינה שהוועדה לא העזה לצאת נגד נושא ההפרטה והפיכת כמעט כל עובד במדינה לעובד כח אדם. הוועדה יצאה ידי חובה בזה שהזכירה את הצורך בפיקוח יתר על חברות כ"א. נראה אותם משיגים תקן אחד לנושא! אבירי ההפרטה וחברות כ"א סופקים את ידיהם מרוב הנאה.
שחקן, אני דוחה בחריפות את התבטאותך על דפני ליף. הייתי מציע שתנסה להבין מאין הגיעו דבריה (שאני אישית מסכים ותיכף אפרט) ולא להיות כמו מתנגדים אחרים (לדוג: מהימין, מאבירי העתונות וישראל היום, מהקפיטליזם ועוד) שחששו שהחגיגה שלהם עומדת להסתיים. היא בכל זאת הצליחה להוציא מאות אלפי אנשים לרחוב ולגרוף אהדה לנושא מקיר לקיר. בוא נראה את אביר העתונות מתוכנית הבידור (סליחה אבל אין שם כלכלה) הלילית מעז להתקיף
ולשאול שאלות לגבי שירות בצבא את לא מעט השרים וחברי הכנסת שלנו. האם זה גם פוסל אותם מלהביע עמדה ולהוביל מחאה/נושא/מחנה פוליטי??
תמיכתי בדבריה נבעה מכך שהוועדה אכן לא קיבלה שום מנדט חופשי (ועדותו של ד"ר שמחון מעידה על זה) ובנוסף להזכירכם, קריאתו של ח"כ גפני (שירת בצבא??) יו"ר וועדת הכלכלה בכנסת שהוועדה מיותרת כי הרי הם חברי הכנסת מחליטים והם כבר יעשו בהמלצות כרצונם. בל נשכח גם כי יש וועדת שרים בה חברים כ-18 (!!!) שרים שצריכים לאשר את ההמלצות לפני הממשלה. נו, בוא נחשוב על רעיון בו ממליצה הוועדה להעביר 2 מיליארד ש"ח מתקציב התחבורה לדברים אחרים. אתם רואים את אדון כץ שוחר ההפרטה ומיקור חוץ (אבל רק במקום של וועדים חלשים כמו הרכבת ולא כמובן בנמלים או ברשות שדות התעופה) מסכים לכך וחותם בשקט על המסקנות. אבל למה ללכת רחוק, יש בכלל סיכוי לוועדה ללא ה"קיצוץ" המדובר בבטחון. הרי אם לא יהיה קיצוץ בבטחון (וכנראה שלא ) המסקנות ינחתו במהרה במגירה המתאימה.
לדעתי, עשו בחוכמה מנהיגי המחאה שסירבו להציג דרישות ספציפיות למרות הלחצים הגוברים והנסיונות לפצל בכוח את המחאה. דרישות סקטוריאליות היו גורמות לאנרכיה מיידית (היו ימים כאלה) ולנצחון הכוח/הרעש/הקירבה לעתינים/ההיבט האישי על פני טיפול מקיף ביוקר המחייה בארץ. יש ממשלה בישראל שצריכה להבין את מצוקת התושבים ולהחליט החלטות שקולות כלכלית ולטובת כולם.
וקצת לפן הכלכלי,
פתיחת התקציב - אלו גבולות הגיזרה ששירטטו לוועדה. אינני מסכים, שחקן, כי זאת החלטה טובה. כמובן מה שחשוב זה הגרעון בתקציב ולאו דווקא מסגרת ההוצאה בתקציב. מעניין שאנחנו צומחים בשעורים נאים מדי שנה אבל את מסגרת ההוצאה מגדילים בשיעורים נמוכים יותר. להזכירך, אשתקד עלו ההכנסות בכ-10 מיליארד ש"ח על החזוי (ונוצל להחזר חובות) וכך הגירעון צומצם חלקית. היה קורה משהו דרסטי אם היינו מפנים 10% מעודף ההכנסות לצרכים חברתיים דחופים? במלחמה אמיתית פותחים תקציב מיידית וזה בסדר ומקובל על כולנו, האם במלחמה חברתית אסור לעשות משהו קטן??
דיור - כל מספר שהיתה מפרסמת הוועדה היה נשמע מצויין, הבעיה זה היישום!! במאמר מוסגר, אני מאמין שמחירי הבועה שרצים פה בשנים האחרונות הינם תוצאה מובהקת יותר של הריבית האפסית על פני חוסר בהיצע דירות. שנים רבות הסתדרנו מצויין עם כ-30 אלף התחלות בניה בשנה, יחד עם זאת אינני פוסל שיווק קרקעות נוספות ופתיחת צנורות הבירוקרטיה. אני מודה שקשה לי עם בניה ציבורית והורדת סטנדרדים בבניה - לאחר מספר שנים מועט זה נראה זוועה.
יוקר המחיה - הורדת מיסי הקניה הינה דבר מבורך אך ורק ליבואנים. הלוואי שמעט מזה יתגלגל עד לצרכן הסופי. די לנו להיזכר בתעתועי שער החליפין - יש פיחות (ולא משנה מאיזה בסיס) ישר מעלים מחירים, יש תיסוף (כפי שקורה פה בשנים האחרונות) ואנחנו חולמים על הורדת מחירים.
שרותים חברתיים - מצטרף לדעת שחקן בדבר כשלון הוועדה בנושא. הצרכים הם אדירים ולא ראינו מסקנה של, לדוג', תוספת 1000 תקני עובדים סוציאליים (שלא לדבר על העלאת שכר לעובדים אלה) ו/או החלטה שלא מפריטים שרותים חברתיים כלל (על הפרק, מוסדות ניצולי שואה ועוד).
מיסוי - זה החלק הקל במסקנות, ונדמה לי שלא בשביל הדברים הברורים הללו הקימו את הוועדה. אני מסכים שלחץ הזמן, מעניין של מי, מנע עבודה מעמיקה יותר.
אני מבקש להזכיר שיחד עם מדרגות המס החדשות לעשירים, גם הפחיתו את נושא התקרה של ביטוח לאומי ובכך ניטל בעצם העוקץ.
לדעתי, פספסה הוועדה בחוסר היכולת שלה לטפל בהטבות המס האדירות (לדוג: האם נכון שטבע זכתה להטבות מס של 2 מיליארד ש"ח ב-2009??). תסכימו איתי כי יש דברים חשובים יותר בראיה כלל משקית.
שחקן, שכחת שכל גורם מעיק בשוק (כגון: העלאת מס רווחי הון) מתקבל בשוק באימרה שהכל מגולם!! וחוץ מזה מה זה השווקים לעומת מלחמה חברתית שמשתוללת ברחובות.
שוב שחקן, התאכזבתי מאד לראות את התייחסותך לנושא מס החברות. נדמה לי שדבריך, כמו דבריהם הדומים של יחצני והלוביסטים של אבירי הקפיטליזם, הם פופוליזם בפני עצמם ומהוים נסיון פתטי להסיט את האש לעבר העובדים ומעמד הביניים.

חברים ושחקן,
מסכים שאלה היו דברים מתובלים בהרבה היבטים חברתיים ומוסריים, אבל הם היו מהלב
שנה טובה ומאושרת
ובל נשכח - יש לנו ארץ נהדרת
אודי