מדבריו של אבנר גולדמן ז"ל

בס"ד
"ולא תתורו אחרי לבבכם"

בסיומה של פרשת "שלח לך" אנו מצווים במצוות הציצית המנומקת בפסוק: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" – קודם לב ואח"כ עיניים. והרי ההיגיון אומר שהסדר צריך להיות הפוך - קודם העין רואה ואז הלב נוטה לדרך לא נכונה. מדוע כאן הקדימו את הלב לעין? תמיהה נוספת היא על הלשון "ולא תתורו". מדוע נבחר דווקא פועל זה ולא נאמר "ולא תטעו" למשל?
התשובה לשתי שאלות אלו נמצאת בתחילת הפרשה, בפרשית המרגלים. כשקוראים את סיפור המרגלים קשה להבין מה בדיוק השתבש ומתי. למשימת הריגול החשובה נשלחים המובחרים שבעם, ראשי הציבור ומנהיגיו, נציג אחד לכל שבט: "כולם אנשים, ראשי בני ישראל המה". משה מוסר להם הוראות ברורות ומדויקות מה עליהם לבדוק ועל מה לדווח. הם מביאים איתם בחזרה פירות מופלאים בגודל בלתי רגיל. והנה למרות הכל הם - מוציאים דיבת הארץ רעה.
האם המרגלים לא היו ביציאת מצרים? מי אם לא הם – ראשי העם - צריכים להבין שכל תכלית יציאת מצרים היא הכניסה לארץ ישראל? האם הם לא ראו את הניסים הגדולים והשפטים שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים? האם כמה ערים מבוצרות או ילידי ענק ישנו במשהו את התוכנית האלוקית של הכניסה לארץ?
ישנה מחלוקת פרשנית כיצד להבין את עומק מחשבת ליבם של המרגלים. האם הייתה שלילית – הם לא רצו להיכנס לארץ כדי לא לאבד את מעמדם כמנהיגים במדבר, או שמא כוונתם הייתה חיובית - הם רצו להישאר במדבר ולהתכלכל במן כדי לעסוק בתורה בלי טרדות חיי היום-יום. למרות שאיננו בטוחים בכוונתם, ברור לנו שהיא זו שגרמה לשיבוש הגדול. שיבוש זה התחיל בעניין פעוט והוא המחשבה שכל אחד חשב בליבו, והליכתו בעקבות מחשבה זו.
לאור זה אנו מבינים את הציווי שבפרשת הציצית: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". התורה משתמשת בפועל "ולא תתורו", ומקדימה את הלב לעין, כתיקון לחטא המרגלים. משה שלח את המרגלים "לתור את הארץ", ואילו הם תרו אחרי מחשבת ליבם המוטעית. כל אחד מהם הלך בעקבות מחשבת ליבו, וגם כשראו עיניו את כל הטוב שבארץ, הוא עיוות את מה שראה והתאים את הראיה למחשבתו הראשונה, ובלשון התורה: "הוציא דיבת הארץ רעה".
כשאנו קוראים בתורה על טעותם של גדולי האומה - המרגלים, וכשאנו מזכירים פעמיים ביום את הציווי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", אנו מבינים את דברי ספר החינוך לפסוק "וזכרתם את כל מצוות ה'". הציצית היא כמו חותם האדון בכסותו של העבד, ואין דבר טוב לזיכרון כחותם הקבוע בבגדו של העבד, שמתכסה בו תמיד ועיניו וליבו עליו כל היום.
כך, תהיה מושפעת מחשבתנו רק ממצוות ה' ולא נתעה אחרי מחשבות ליבנו.

ותאר עיננו בתורתך זיכרון יפה ומיוחד מאיש מיוחד אבנר גולדמן ז"ל תנצ"בה




תודה

תודה אפי.
אם אפשר(במידה ו...) להביא יותר מדבריו ז"ל.
תודה, וישר כח.