נוסח ספירת העומר - מדבריו של אבנר גולדמן ז"ל

בס"ד
נוסח ספירת העומר

ישנם ארבעה נוסחים כלליים לספירת העומר. הנוסחים אינם שיבושי לשון או שינויים סתמיים, אלא נובעים ממספר מחלוקות במצוות ספירת העומר. לכן חשוב שכל אחד ידבוק במסורת אבותיו.
באיזה שפה סופרים?
להבדיל מתפילות וחובות קריאה אחרות, כאן לא יוצאים בלשון הקודש אם לא מבינים אותה. כלומר החשיבות היא על הספירה והבנתה ולא אמירת הדברים בעלמא. לכן מי שאינו מבין עברית חייב לספור בלשון שמבין. כמו כן לא סופרים בחו"ל, מספק, שתי ספירות באותו יום, וכן מי שמסופק בספירה אינו יכול לספור ספירה כפולה: היום שלושה ימים, היום ארבעה ימים – זו אינה ספירה מבוררת. מדין זה השתמר לנו נוסח תימן-בלדי של ספירה בארמית, וכך מופיע כבר בסידור רס"ג, לפי השפה המובנת באותה התקופה. חשוב שבני תימן יבינו היום את הספירה בארמית.
נוסח תימן: האידנא אא ימין בעומרא, דאינון בב שבועי ו-גג יומי.
מכיוון שיוצא בכל שפה שמבין, מי שסופר באותיות וברמזים אחרים גם יוצא ידי חובה. לכן אם אומר "היום ל"ג בעומר" או "היום מ' חסר אחד" - יוצא ידי חובה. לכן צריך להיזהר בליל ל"ג בעומר לא להגיד ל"ג בעומר לפני שמברכים, שכן יוצאים גם ללא כוונה כי מצוות אינן צריכות כוונה.
עוד אבחנה היא מתי אומרים את המילה "עומר" בספירה. מעיקר הדין לא צריך להגיד כלל מילה זו, וכך כתב הרשב"א בתשובותיו, אבל הוא מוסיף שרצוי להוסיף שסופרים "לעומר" כדי שהמשפט יהיה ברור יותר - וכך אנו נוהגים.
נוסחים נוספים של ספירת העומר הם:
• נוסח איטליאנו: היום לעומר אא יום שהם בב שבועות ו-גג ימים.
• בנוסח עדות המזרח ותימן, כמו שראינו, המילה "עומר" מוזכרת באמצע המשפט.
• עדות המזרח: היום אא ימים לעומר שהם בב שבועות ו-גג ימים.
• בנוסח ספרד ואשכנז נאמרת המילה "עומר" בסוף: היום אא יום שהם בב שבועות ו-גג ימים לעומר (או בעומר).
מה ההבדל בין הנוסחים הללו?
ישנה מחלוקת יסודית בתלמוד כיצד מונים. אביי אומר שמונים שבועות וימים, לעומת אמימר שאומר שמונים רק ימים. יש התולים את המחלוקת ביניהם במחלוקת האם בימינו ספירת העומר היא דרבנן או דאורייתא. רוב הפוסקים סוברים שהספירה היא דרבנן, וזה מתאים לאמימר שסופר רק ימים. ואכן הראשונים כתבו שאין צורך להוסיף את מנין השבועות בכל יום אלא רק כשמסתיים שבוע. להלכה כתב הר"ן על הרי"ף: ברוב המקומות החמירו על עצמם לומר בכל יום "היום כך וכך לעומר שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים" – מתאים לספירה דרבנן. לעומתו כתבו הראבי"ה (מבעלי התוספות), הרמב"ם והטור להיפך: לספור רק שבועות ולא ימים – מתאים לספירה דאורייתא.
ההבדל בין דעת הר"ן לדעת הראבי"ה, הרמב"ם והטור משתקף בהבדלי הנוסחים. לפי הר"ן החשיבות היא לספירת ימים (כמו אמימר, דרבנן) ולכן עדות המזרח סופרים "היום כך וכך לעומר, ורק אח"כ מוספים גם את השבועות (כמו שכותב הר"ן שזו רק החמרה). לעומת זאת בנוסח אשכנז וספרד שיש חשיבות גם לשבועות, ולכן רק אחרי שמונים גם אותם מוסיפים בסוף "לעומר" או "בעומר".
הבדל נוסף הוא שבנוסח אשכנז (ותימן) אומרים "בעומר", ובשאר הנוסחים "לעומר". מה משמעות ההבדל?
השו"ע לא כתב את הנוסח, אבל הרמ"א כתב "בעומר" וכן כתב הט"ז. לעומתם ר"ע ברטנורא ואח"כ האר"י והשל"ה שכתבו "לעומר" . המשנה ברורה כותב שנוסח "לעומר" הוא המקובל על רוב הפסקים והוא המדויק יותר כי הוא מציין שהספירה היא ליום שבו הקריבו את קורבן העומר.
אבל שורש המחלוקת הוא האם ספירת העומר היא כולה מצווה אחת כמו שכתב בעל הלכות גדולות והחינוך, או שבכל יום ויום ישנה מצווה נפרדת כפי שכתבו התוספות והרא"ש. יש לכך מספר השלכות: למשל מי ששכח לספור באחד הימים, קטן שנהיה בר מצווה תוך כדי ימי הספירה, מי שהתגייר בספירה, וכו' - האם יכולים להתחיל לספור באמצע הספירה או שכל הספירה מיקשה אחת? לעניינו מכאן נובעים ההבדלים בנוסחים. לפי התוספות, מכיוון שכל יום יש מצווה נפרדת, גם אם מחסירים יום אין בעיה להמשיך ולספור בימים אחרים. משמעות הספירה היא הכרזה שיום זה מספרו הוא כך וכך בספירה המכונה ספירת העומר ולכן מכריזים היום כך וכך בעומר. לפי בעל הלכות גדולות, כל הספירה היא מיקשה אחת, ולכן לא ניתן לשבור את הספירה באמצע, וצריך את הרצף שבספירה. אנו סופרים בכל יום כמה ימים עברו מהבאת קורבן העומר, ולכן אומרים "לעומר" - לאותו יום שהובא קורבן העומר.