פרשת "מצורע" והקשר לחג הפסח

בס"ד ד' בניסן תשע"א
פרשת "מצורע"

בשנה מעוברת חל שבת שלפני הפסח, שבת הגדול, בפרשת מצורע. העיבור והלידה בכלל, מרמזים על גלות וגאולה. כשם שאי אפשר ללידה בלא עיבור קודם, כך אי אפשר לגאולה בלא גלות קודם.

הגלות מצרפת ומזככת. בחינת כור הברזל (או כור ההיתוך) של מצרים. "כי חלה, גם ילדה ציון את בניה" (ישעיה סו,ח). ישראל נמשלו ללבנה, וישראל מונים ללבנה, ואף בלבנה יש עיבור ויש לידה. העיבור, ואח"כ המולד. ולכן, בכל גלות יש כבר הניצוץ והשורש של הגאולה, ובתשעה באב נולד המשיח. ולכן השנה המעוברת מרמזת על שורש הגאולה שיש בה.

בפרשתנו, הנגעים באים על לשון הרע ועל גסות הרוח. וכך נאמר בתוה"ק (ויקרא יד,ד):"וציוה הכהן ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז". וברש"י: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים תמיד שמפטפטים תמיד בצפצופי קול. ועץ ארז, לפי שהנגעים באים על גסות הרוח".

ההבדל בין לשון הרע לגסות הרוח הוא, שלשון הרע לרוב הוא בסתר, כמו שכתוב "מלשני בסתר רעהו" (תהילים קא,ה). כך דרכו של בעל לשון הרע שהוא לוחש בסתר, שלא יודע שהוא המלשין. ובגמרא (מסכת יומא מד,א) :"על מה קטורת מכפרת לשון הרע? אמר הקב"ה יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי". וגסות הרוח, לעומת זאת, להיפך היא! בהתנשאות והתפשטות ובבליטות, כמו שכתוב (תהילים קא) :"גבה עינים ורחב לבב". טהרת המצורע היא אפוא, גם על החוץ וגם על הפנים, על הגלוי ועל הטמון.

וכיצד נקשרים הדברים לחג הגאולה?

החמץ בכלל, מורה על התנשאות והתפשטות בבליטות, והמצה, להיפך, מורה על ענוה ושפלות. אבל כך, בביטול ההתנשאות, לא די. את החמץ צריך לבדוק בחורין ובסדקין, החמץ מורה גם על יצר הרע בכלל. היצר הרע הטמון בסתרי סתרים. ואף את הטמון במעמקי הלב צריכים לבער.

לכן, כהקדמה לפסח, לגאולה, צריכים לבער את חמץ מבית ומחוץ, ולכן קורים לפני הפסח פרשת טהרת מצורע, הטהרה המטהרת את הסתר ואת הגלוי.

שורות אלו נכתבו מתוך שיחותיו של הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל ובאות כמענה על שאלת יהודי שביקש מעבדכם לדעת, מדוע דווקא קוראים את הפרשיות תזריע ומצורע לפני חג הפסח. מקווה שהדבר עלה בידי.

שבת שלום,
אודי כהן
תלמיד המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות באוניברסיטת בר-אילן
Udi6519@gmail.com