השבוע החולף היה רצוף תהפוכות, כשסיומו חיובי אך בסימן שאלה. סימן השאלה אינו על עצם העליות, בהן ניתן לראות תיקון לירידות החדות (בעולם) אלא בכל הנוגע להתפחויות גאו פוליטיות כמו גם המשבר באסיה.
העליות בחמישי ובשני (היום) נבעו בעיקרן מנסיגה אמיתית של פוזיציות השחקנים, שהעדיפו לא לקחת סיכון בעקבות הפקיעות האחרונות והיוו את הגורם המרכזי לעליה הנוכחית. במקביל לנסיגה מאיזור 1270 חל קידום משמעותי בפוזיציה התחתונה, דבר שהוביל כעת לגבולות המתוחים עד הקצה: הגבול התחתון של הפקיעה ניצב על איזור 1250 נקודות, וסביר כי לא יהווה כל בעיה. מנגד, הגבול העליון שהתרכז בכתיבת 1270 הוזז בחלקו המשמעותי לרמת 1280, ובהתחשב בתקבול מאפשר פקיעה רווחית כל עוד היא נמוכה מ 1290. גם אם נניח כי אפשרי לבצע עוד קידום בודד עד הפקיעה (קרי, 1260) הרי שהגבול העליון הרווחי לא יעבור את נקודת 1295, והיות והמדד הערב עומד על 1290 הרי שהשחקנים מתוחים עד הקצה. מצב שכזה מעלה אפשרות סבירה לסקוויז, ובפרט במידה והמדד יחצה את רמת 1300 הנקודות.
התנועה השבוע שייכת רובה ככולה לציבור. קודם, יציאה מסיבית ופדיון של מעל מיליארד ₪ בקרנות, ולאחר מכן כניסה בחמישי ושני לכל האפיקים ובכל מחיר. אפשר לראות בסיכומו של חודש מרץ דשדוש, אך בסה"כ המגמה הכללית לא השתנתה ואנו עודנו בדשדוש מתמשך (מתחילת שנה) עם סבירות גבוהה יותר לירידות. יחד עם זאת, וכפי שציינתי בסקירות האחרונות, אפשרות של מפולת אינה נראית באופק וימי התיקון בהחלט חדים ומפצים על מספר ימים אדומים באחת.
באופן כללי, השוק איבד את המצפן וכעת חיזוי הטווח המיידי הופך קשה מנשוא. החל מהכורים ביפן, וכלה בפעולה הקרקעית בלוב, לא באמת ניתן להעריך כיצד הדברים ישפיעו ועיקר הציבור מושפע מכותרות העוסקות באי פספוס רכבת העליות. לא מן הנמנע כי התרחיש הסביר יהא המשך עליות מתונות (בסיכומו של שבוע) ויום ירידות בודד שימחק את כל התשואה. תנודתיות זו מוצאת ביטויה בסטית תקן יוצאת דופן, ובפרט אמורים הדברים ביחס לארה"ב שם הסטיה הגיעה בתחילת השבוע החולף ל 30 וארבעה ימי מסחר לאחר מכן שבה לרמת 20%. בישראל התנועה מתונה יותר, אך גם בת"א צפינו בסטיה המזנקת מעל 20 ושבה לסביבות 17%. סטיה זו, מדגישה כי אנו רחוקים משוק אופורי וחד-כיווני, וכי רמת החששות בקרב המשקיעים עודנה גבוהה במיוחד. הדיסקאונט במרבית המניות קצר למדי אם בכלל, ולכן האפיקים הזוכים לעדנה בימי עליות אלו המניות החזקות, דוגמת מגזר הבנקים המציג תשואה עודפת בכל יום עליות.
ברמת המאקרו, וכהמשך ישיר להתעלמות הציבור הרי שמדד פברואר איכזב לאחר שרשם עליה של 0.3% בעוד הצפי היה לעליה של 0.1%. הנתון אינו כה מפתיע, והיה צפוי על רקע העליה במחירי הסחורות והדלק, אך הנקודה בה על הנגיד להעלות ריבית בעייתית ביותר. הדור שב לשפל עת הוא מרחק נגיעה מפריצת 3.5 ₪ לדולר, אך במקביל אין לנגיד כל ברירה והאינפלציה מזמן יצאה משליטה. אני מציין יצאה משליטה מאחר, והאינפלציה השנתית עומדת על 4.2% בעוד הגבול העליון הינו 3%, ולכן מבחינה לוגית על הנגיד להעלות את הריבית בחצי האחוז. כמובן, שיותר מסביר כי פישר שוב יתמהמה ויעלה את הריבית ברבע אחוז בלבד (אי העלאת הריבית אינו עומד בשלב זה על הפרק), ואנו נוסיף לראות אינפלציה גואה. יש לזכור כי אפריל מאופיין הסטורית כחודש אינפלציוני בשל הרכישות הגוברות לקראת החגים, אך מבלי להתחשב בכך, אין ספק שכל תרחיש קל בגזרת הנפט עלול להוביל לזינוק חד, דבר המחדד את "האדישות" של הנגיד בהעלאת הריבית וההשלכות אותן סקרנו בחודשים האחרונים.
ועדיין, לא ניתן לשלול על הסף העלאת הריבית ב 0.5%, ומה שיקבע בסופו של דבר הוא הסנטימנט העולמי כפי שישתקף מהנעשה ביפן. החרפת המצב במדינה, צפויה להכביד על צד הביקושים ולכן יאפשר לנגיד למתוח את החבל עוד מעט. מנגד, שיפור קל במצב או אף בסנטימנט העולמי בלבד והנגיד בהחלט עלול לשקול לראשונה תחת שרביטו העלאה הכרחית ומשמעותית יותר. רק קירבה למועד ההחלטה תאפשר לראות תמונה בהירה יותר, ולכן בשלב זה שוק האגח מתמחר הלאת רבע אחוז בלבד.
המעניין בנתונים המקומיים, היה מדד מנהלי הרכש שצנח בפברואר ב 18%. הירידה לרמת 48 נקודות מצביעה בפעם הראשונה מזה למעלה משנה על כיווץ ולא התרחבות, ובהחלט יתכן כי לשער החליפין משקל מכריע במשוואה. אמנם המשקיעים בבורסה נוטים להתעלם מכך, אך בצד הריאלי היצואניות הולכות ומאבדות מכושר התחרות והרווחיות והדבר ניכר בפסימיות מצד המנהלים, ובפרט לאור ניצול מלוא התחמושת מצד הנגיד.
בהקשר זה, השקל הוסיף השבוע להתחזק אל מול הדולר ומאחר והמגמה העולמית היתה דווקא הפוכה, ניתן רק להישאר את שיתרחש במידה והדולר יחלש בעולם. זהו התרחיש הסביר, ובכל מקרה אין מניעה כי אנו נראה את איזור 3.48 ₪ לדולר, כאשר להערכתי תהא עוד התערבות מסיבית אחת לפחות מצד הנגיד כצעד נואש לפני שבירת המחסום הפסיכולוגי.
מול האירו לא רשם השקל תנועה מהותית אך יש לשים לב להחלטת ועידת ה G 20 להחליש את הין שרשם עליה על רקע ספקולציות מגוונות. הכלכלה העולמית לא יכולה לאפשר לעצמה ין חזק, ולכן פוזיציית השור על הין (וכמובן על הדולר ביחס לשקל) בעינה נותרת.
בשוק הסחורות, הזהב נחלש מתחת לרמת 1400 דולר לאונקיה אך שב מהר מאוד (יום מסחר בודד) והתיצב מעל רמה זו. אין סיבה להניח כי נבלמה העליה במחירו של הזהב ולכן כל ירידה בשבועות הקרובים מהווה הזדמנות קניה. להבדיל, המתרחש בנפט הוא הימור מוחלט – במהלך השבוע ראיונ את הזהב השחור נוגע ב 105 דולר לחבית, צולל לרמת 96 $ ושב לאחר מכן ל 103$. המסחר בנפט מושפיע מאין ספור חדשות והמשקיעים איבדו את היכולת להתמקד בעיקר: האם תקיפה בלוב היא חיובית למחיר הנפט? שליטה על המערב על הבארות היא מבורכת אך מה יקרה אם קדאפי בצד נואש יפגיזם עוד קודם לכן... כל הקלפים מוסתרים ומתחלפים תדירות, ולכן אין אפשרות אמיתית לחזות אף מספר שעות קדימה את מחירה של חבית הנפט.
באסיה, עוד לפני ההתיחסות ליפן יש לשים לב כי האינפלציה מתפשטת מסין ליתר חברותיה ליבשת. הודו העלתה בשבוע החולף את הריבית ברבע האחוז לרמת 5.75% לאחר עליה כפולה מהצפי בסעיף האינפלציה. גם בהודו מחירי הסחורות הם המובילים את הזינוק, אך בניגוד לסין סעיף הנדלן מרוסן וכלל אינו משמעותי דבר הממחיש עד כמה האינפלציה הפעם שונה מפעמים קודמות: אינפלצית מחירי מזון היא האינפלציה הבעייתית ביותר לריסון, שכן בניגוד לשווקים אחרים (דוגמת הנדלן) לא ניתן להטיל תקנות וצווי שעה שירסנוה ולכן הצפי הוא כי המגמה הנוכחית תימשך ואף תתחזק.
ביפן, דירוג המדינה הורד וזאת לאחר שההערכות העדכניות גורסות כי עלות השיקום תהא 200 מיליארד דולר – חמור יותר מכל אסון טבע בעבר. המדינה רחוקה מלהתאושש וימי עליות בבורסה הן בעיקר תיקונים טכניים לירידה של 20% ביומיים. יפן אמנם אינה מדינה מתפתחת אך כעת היא נכנסת לרשימת מדינות אלה, לפחות "על הנייר", בכל הקשור לבורסה: משק שבמידה והכלכלה העולמית תוסיף לצמוח, יעשה כן בקצב גבוה יותר ולהיפך. הבעייתיות היא שהאסון תופס את יפן לאחר שנתיים של צמיחה נאה, אך חשוב מכך לעניינינו, שנתיים של עליות חדות בשווקי המניות. הסבירות להמשך מגמת הירידות במדינה גבוה מבכל שוק בעולם ויש לבחון גם את הצד הפוליטי החוטף בקורות ולא צפוי להוסיף שקט למשקיעים. מימדי האסון ביפן מגומדים ע"י האנליסטים שאינם נכנסים לעוביה של קורה, ומתמקדים באפשרות הצמיחה כתוצאה מהשיקום. זוהי הערכה מופרזת אך חשוב מכך תלושמה מהמציאות ודי במבט לעבר הקרוב: לאחר האסון ב 95 לקח ליפן 7 שנים תמימות לחזור לקצב צמיחה שטרם האסון, וזאת ללא אירועים חיצוניים משמעותיים. על רקע העליה במחירי הנפט והסחורות בעולם, הצורך להעלות ריבית והזרמת הכספים מצד הבנק המרכזי (כבר למעלה מ 350 מיליארד דולר) מדובר על משימה לא פשוטה כלל ועיקר, ולכן מוטב להעדיף פוזיציה מגודרת, דוגמת לונג על הודו ושורט על יפן, מאשר השקעה ישירה במדינה.
מתחת לרדאר הכותרות, נוכחנו פעם נוספת השבוע כי משבר החוב האירופאי חי ובועט וזאת לאחר שמודיס חתכה את דירוג החוב של פורטוגל פעם נוספת. צעד זה מגיע לאחר הורדת הדירוג לספרד, כשמודיס מדגישה כי המדינה תהא חייבת בהזרמת כספים נוספת מעבר להזרמה שבוצעה זה מכבר. בשלב זה קל להתמקד במשבר ביפן, אך בתפיסה רחבה וריאלית יותר משבר החוב האירופאי היה ונותר האיום הגדול לכלכלה העולמית, ולכן ההתמקדות צריכה להיות בו. אירופה לא תעמוד בטלטלה בסדר גודל של ספרד או פורטוגל (ואיטליה?), ולכן עיני המשקיעים מוטב שיהיו מכוונת למערב יותר מאשר למזרח. מצד המשקיעים, העינים נשואות אך ורק לוולסטריט אך בסופו של דבר ניתן לראות תשואת חסר לאירופה מול ארה"ב, מגמה המלווה אותנו מתחילת השנה.
בארה"ב, היה זה שבוע של נתונים שליליים, כשמעל כולם נתון התחלות הבניה היה יוצא דופן בחריפותו: צלילה של 22.5% בפברואר, שיא שלילי מזה כמעט שלושים שנה. לא יעזרו כל הזרמות הכספים והצהרות האופטימיות של הפד, שוק הנדלן האמריקני מוסיף לשקוע וכל נתון המגיע ממנו רק מאכזב יותר ויותר את השמקיעים. יש לזכור כי הציפייה המרוסנת בשוק היה כי הנתון יעמוד על 560 אלף התחלות בניה, ואילו כעת הקצב השנתי המתואם עומד על 479 בלבד, מרחק נגיעה מהשפל שנמדד במחצית השניה של 2008.
גם מדד המחירים ליצרן לא הוסיף נחת לאחר שרשם בפרואר עליה של 1.6% אך נתון הסקטור היצרני בניו יורק היה השני בחשיבותו וריכך מעו מהמהלומה לאחר שהציג עליה של 17.5 נקודות, ולא 18 נקודות כפי שהיה צפוי.
ניתן היה לצפות כי הדברים הללו יובילו לשבוע שלילי במיוחד אך שלושה נתונים חברו להם יחדיו והובילו את וולסטריט לסגור שבוע בירידות מתונות. הראשון, הינו תיקון טכני מתבקש לירידה בת 80 נקודות במדד ה s&p; השני, הותרת הריבית על רמה אפסית אך חשוב מכך נאומו הנלהב של ברננקי (וחסר היסוד כמובן) על התאוששות הכלכלה וההתקדמות במשק. שני אלה לא היה בהם די, ולכן הגורם השלישי היה זה שהוביל לראלי – ברננקי אישר חלוקת דיבידנד ע"י חברות (מניות) הבנקים, מהלך שלא התאפשר מאז ההצלה ע"י הממשל, דבר שהחזיר באחת את הציבור למניות הבנקים והקפיץ את המדדים. צעד זה בהחלט מיקד את תשומת לב המשקיעים במניות הגדולות והמובילות במשק, ואיפשר לקיחת אויר למדדי ארה"ב (והעולם) בטרם המשך מדידת נזקי האסון היפני והאירופאי. מהלך זה השפיע לרבות המסחר הערב (שני), אך הירידה במחזורי המסחר מעידה כי הוא מיצה את עצמו וול-סטריט מתחילה את שבוע המסחר "האמיתי" ונטול התמריצים החל ממחר.
מניות ומגזרים
• אין שינוי בהערכה ביחס למניות ומגזרים שהוזכרו בסקירות קודמות.
שבוע טוב ומוצלח !
