קצת על אלכוהול ופורים....

מובא בגמרא (מסכת מגילה) :אמר רבא חייב איניש לבסומי בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. (אמר רבא חייב אדם להשתכר ביין בפורים עד דלא ידע...)
הגמרא בהמשך מספרת : רבה ור' זירא עבדו(עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (יחדיו), איבסום (השתכרו) , קם רבה ושחטיה (ושחט) את ר' זירא. למחר( למחרת בבוקר) בעי רחמי ואחיי'( ביקש עליו רחמים והחיה אותו) .שנה לאחמ"כ , בא רבה לר' זירא, ומציע לחוג עימו שוב את חג הפורים. ר' זירא כמובן מסרב , בטענה שלא בכל יום ויום מתרחש נס.(שרבה יוכל להחיותו בחזרה. עד כאן סיפור הגמ'.
הסיפור נשמע מוזר מכל צורה שהיא. מדובר על שני אנשים שהיו ממנהיגי הדור באותה תקופה(תקופת האמוראים-מאמצע המאה ה2 עד המאה ה5 לספירה), הם עושים סעודת פורים מקיימים את המצווה לשתות ולהשתכר, אחד קם ושוחט את רעהו, מתפלל עליו ומצילו, ושנה אחר כך , ללא כל חשש הוא אומר לו בא נחגוג שוב יחדיו? איך הוא אינו חושש אחרי מעשה חמור שפיכת דם שהוא אחד מהעבירות החמורות בתורה, ובכ"ז מציע לו לחגוג עימו שוב? ר' זירא אינו מסרב מהפחד שישחט אותו שוב, הוא מסרב מפני שחושש שלא יתרחש שוב נס שרבה לא יוכל להחיותו כבשנה שעברה, ומפני כך מסרב. תמוה לחלוטין.
(כלות הנפש הוא מצב נפשי שהנפש מרוב תענוג אינה מסוכלת להישאר בגוף. דוגמא: אם ניקח כלי ונמלא אותו החומר מסוים כאשר הכלי סגור מכל עבר הרי , כאשר הכלי יתמלא ומשיך לדחוס לתוכו מהחומר זה יגרום לכלי להיבקע.
אותו דבר כאשר הנפש חווה דבר מאד מאד נעלה, לפעמים הגוף, (שהוא הכלי) אינו מסוגל לעמוד בכך וגורם לנשמה לצאת מהגוף.
כמובן שדבר זה שייך אך ורק ביחידי סגולה)
בפרשת שמיני – אנו קוראים על מיתת שני בני אהרון , נדב ואביהוא.
אחד הפירושים מדוע נענשו שני בניו של אהרון בעונש מיתה : אומר הפסוק "בקרבתם לפני ה' וימותו" ומפרשים חז"ל: שנכנסו שתויי יין למקדש ולכן נענשו במיתה.
על יין נאמר – "נכנס יין יצא סוד" השל"ה הקדוש מסביר, ישנם קדושים בארץ(בעולם) ששותים בסעודות יותר מדאי, וכוונתם בזה לשם שמים, שמתוך משתה היין (גורם לסוד לצאת) היו אומרים בסעודה הרבה מאד דברי תורה... שמתוך שמחה מגלה החכם רזי(סודות) התורה... וזה היה אצל נדב ואביהוא שע"י ששתו הרבה יין יצא סוד והרבו בדברי תורה ... והגיעו לדרגה של כלות הנפש, שיצאה נשמתם מרוב קדושה.
על פי זה נסביר את הסיפור שהיה עם רבה ור' זירא בסעודת פורים.
רבה ור' זירא עשו סעודת פורים האחד עם השני, שתיית היין שלהם הייתה, כדי שע"י היין יתגלה ויצא מהם דברי תורה רבים. עד דלא ידע.... דברים שאינם ידועים ואינם יוצאים ביום רגיל... אבל אפילו ששניהם שתו יין רק אצל ר' זירא היה עניין של מיתה (שהגיע לכלות הנפש) וזה מהסיבה , שרבה היה לו אפשרות מצד דרגת נשמתו להכיל את דברי התורה העמוקים ואילו נשמתו של ר' זירא לה יכלה להכיל את כל הסודות שדובר בהם באותה סעודה. (כמו שנרמז מצד שמותיהם- רבה =אדם גדול , זירא = אדם קטן- בארמית).
כאשר שוחטים בהמה בשביל לאוכלה, מה בעצם נגרם ע"י השחיטה שלפנ"כ הייתה אסורה באכילה וע"י השחיטה הותרה באכילה? בעולם ישנם 4 דרגות בבריאה, הבהמה נחשבת ל"חי". כאשר אדם אוכל בשר הבשר מחיה את האדם , ומהבשר נוצר בגוף האדם דם חדש, יוצא שהבשר עלה לדרגת "מדבר" שזה האדם.
כאשר בסיפור רבה שחט את ר' זירא – רבה רצה להעלות בדרגא את ר' זירא לדרגא הרבה יותר ממה שהיה מסוגל, וכתוצאה מכך נגרם עניין שלילי שר' זירא לא היה מסוגל לקבל את הקדושה ולכן יצאה נשמתו.
רבה היה בכוח קדושתו להחזיר את נשמתו של ר' זירא לגופו, וכך עשה למחרת הפורים כאשר פג היין (הדרגא הנעלית של הקדושה).
עכשיו יובן מדוע רבה שנה אח"כ הזמין את ר' זירא להיות שוב אורחו.... ולא רק שלא הצטער על מה שעשה בשנה שעברה אלא עוד הזמינו.... כי רבה חשב שבמשך השנה שעברה מהסעודה הקודמת, ר' זירא התקדם , ועכשיו כאשר הם יישבו בסעודה וידברו דברי תורה עמוקים ר' זירא כן יוכל להבין בלי שנשמתו תצא.
וע"ז ענה לו רבי זירא, לא בכל שעתא ושעתא מתרחש ניסא(לא בכל שעה ושעה מתרחש נס....), אנמם אני רוצה להגיע לדרגת הקדושה שלך אבל היות ואיני יודע אם אני כבר מוכן לכך בעמצי איני רוצה להגיע שוב למצב שהיה בשנה שעברה, ואולי בפעם הזו רבה לא יצליח לגרום את נס התחייה כמו בעבר.
לסיום : להלכה כמובן נפסק שצריך לשתות ולברך לדבר דברי תורה בשולחן החג.
אך כמובן צריך לזכור שאנו בני אדם ולא להסתכן יותר ממה שאנו מסוגלים, "מי ששותה לא נוהג"
פורים שמח לכול חברי האתר ולכל בית ישראל- ושהשמחה תימשך לכל השנה.
אבי :d :d