מה שנראה כמו אינפלציה, מתנהג... איילון

מה שנראה כמו אינפלציה, מתנהג כמו אינפלציה זה אינפלציה!!! איילון.

מדד המחירים לחודש פברואר אשר התפרסם הערב (15/3/2011) עלה ב- 0.3%, מדד זה יצא שוב גבוה מתחזיות השוק אשר עמדו על שיעור של 0.1%. מתחילת שנת 2011 עלה המדד ב 0.5% וזאת בתקופה בשנה בה המדדים שליליים באופן עונתי בשנים האחרונות. ב- 12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב- 4.2% ואין צל של ספק כי מדובר בנתוני אינפלציה מדאיגים.



נקודות עיקריות

•ציפיות אינפלציה גבוהות אבל לא גבוהות מספיק - שוב מדד גבוה מהותית מהתחזיות.
•יקר, מתייקר יותר יקר - שוב עלייה במחירי המזון והדיור, לפי שעה לא עוזרים פתרונות קסם.
•בנק ישראל יאלץ ללחוץ ביתר עוצמה על דוושת הריבית – ריבית בנק ישראל בדרך ל- 3.5% כבר בתום המחצית הראשונה של שנת 2011.
•שקל חזק ויתחזק- השקל צפוי להתחזק בצורה מהותית אל מול הדולר בחודשים הקרובים נוכח פער הריביות אשר צפוי להתרחב.
•צפויה המשך התערבות מסחרית ורגולטורית של בנק ישראל והאוצר בשוק המט"ח על מנת למתן את התחזקות השקל.

מדד המחירים לחודש פברואר אשר התפרסם הערב (15/3/2011) עלה ב- 0.3%, מדד זה יצא שוב גבוה מתחזיות השוק אשר עמדו על שיעור של 0.1%. מתחילת שנת 2011 עלה המדד ב 0.5% וזאת בתקופה בשנה בה המדדים שליליים באופן עונתי בשנים האחרונות. ב- 12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב- 4.2% ואין צל של ספק כי מדובר בנתוני אינפלציה מדאיגים. כל מוקדי האינפלציה המרכזיים בהם אנו דנים בשבועות האחרונים תרמו למדד חודש פברואר, החל מדיור, המשך במחירי מזון וסחורות וכלה בזחילת מחירים רוחבית כלפי מעלה. מחירי שכר הדירה לא מפסיקים לעלות והוסיפו גם החודש כ- 0.3%, מחירי המזון עלו גם הם ב-1.3% החודש והם מאששים את התחושה בציבור כי הכול מתייקר. מחירי ההלבשה אשר באופן עונתי גורעים מן המדד בחודש פברואר כ- 0.15% גרעו גם הפעם מן המדד שיעור דומה.
להערכתנו, למרות הבעייתיות בתזמון העלאת הריבית הקרובה נוכח המצב הרגיש בשווקים, לא תהא לנגיד הבנק המרכזי פרופסור סטנלי פישר ברירה והוא יאלץ להעלות את הריבית פעם נוספת ולסמן לשווקים כי הוא ער למציאות האינפלציונית המתהווה אל מול עיניו וכי יעשה כל מאמץ להחזיר את השד האינפלציוני לבקבוק. הנגיד יאלץ להמתין לתזמון נוח יותר על מנת להוריד את רגלו מדוושת הריבית, ולמנוע בכך החלשות מהותית של הדולר אל מול השקל. תזמון זה לא צפוי להתרחש ככל הנראה בחודשיים הקרובים בהם צפוי מדד המחירים להוסיף מעל

1% ולפיכך כבר בתום המחצית הראשונה של שנת 2011 תעמוד ככל הנראה ריבית בנק ישראל על שיעור של 3.5% עם פנים קדימה לכיוון המדדים של חודשים מאי – דצמבר 2011. במידה וסדרת המדדים הזו תהא בהתאם לצפי יוכל הנגיד להותיר את הריבית בסוף השנה בשיעור של 3.5% בלבד ולא, אנו עלולים למצוא עצמנו כבר השנה עם ריבית בנק ישראל ברמה של 4%.
להערכתנו, בלעדי צעדי התערבות משמעותיים מסחריים ורגולטורים של בנק ישראל ימצא עצמו שער החליפין של השקל אל מול הדולר ברמות נמוכות מהותית מהרמות הנוכחיות וזאת על רקע פערי ריבית הולכים וגדלים. להערכתנו, צעדים כאלו אכן יקרו, אולם יהיה בהם אך ורק מיתון נקודתי של הלחצים להתחזקות השקל.
מדד המחירים לחודש פברואר הינו מדד שלילי באופן עונתי וירד בשנת 2010 ב- 0.3%, בשנת 2009 ירד ב- 0.1% ובשנים 2007- 2008 ירד ב- 0.2%. ציפיות החזאים למדד פברואר חיובי בשיעור של 0.1% שיקפו מלכתחילה חריגה בולטת מתוואי המדד החודשי הרב - שנתי ומצביעות היטב על דאגת הפעילים בשוק כולל דאגת הבנק המרכזי מפני עלייה משמעותית בשוק המקומי.
עליית מחירי המזון הנגזרת מהאמרת מחירי הסחורות, עליית מחירי האנרגיה והזחילה המתמדת כלפי מעלה במחירי הדירות ושכ"ד מהווים דלק יוצא דופן לאינפלציה של עלויות.
התחממות שוק העבודה מהווה תמרור אזהרה אדמדם לבנק המרכזי, פתיחת הסכמי שכר במשק הישראלי בדמות העלאת שכר מינימום, הסכם השכר של העו"ס, הסכמי שכר חדשים לרופאים באופק ומי הבא בתור? בישראל אף אחד לא רוצה להיות פרייר ומכאן הסכנה האינפלציונית לגל שני של אינפלציה והפעם הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש. מספיק לבחון את העלייה בצריכה הפרטית ברבעון הרביעי של שנת 2010 להוסיף לה את מימד עליית השכר החזוי בשנה הקרובה והשלכותיה על הצריכה הפרטית העתידית ולהסיק כאמור כי הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש נשקפת סכנה אינפלציונית אמיתית הדורשת טיפול.
הצמיחה המואצת בתמ"ג המקומי ברבעון האחרון של שנת 2010 בשיעור של 7.8% וכן ציפיות האינפלציה הנגזרות מעקומי התשואה בחלקו הקצר והבינוני אינם מותירים מקום לספק ריבית בנק ישראל נמוכה משמעותית מהנקודה בה אנו מצויים במחזור העסקים המקומי, אין מקום לריבית ריאלית שלילית בעת הנוכחית ולפיכך ריבית הבנק המרכזי אכן תעלה בשלב ראשון לרמה של ריבית ריאלית ניטראלית של כ- 3.5%.
אולם החיים של הבנק המרכזי בישראל רחוקים מלהיות כה פשוטים והנגיד יתקשה לאמץ גישה ניצית כנגד האיום האינפלציוני הברור וזאת בשל האירועים הגלובליים הקשים אשר פקדו את העולם בעת האחרונה החל מאירועים גיאופוליטיים קשים במזרח התיכון והמשך באסונות הטבע העולמיים בראשות האסון ביפן וכן משבר החוב באירופה אשר נדחק מהכותרות ותוואי ההתאוששות אשר לא מבטיח טובות בשוק הנדל"ן והעבודה בארה"ב.
בנק ישראל נדרש למרות הכול לאזן בין כלכלה מקומית בשלבי התחממות מתקדמים לעולם אשר עלול להתקרר לכולנו בפרצוף.
נקודה בעייתית נוספת אשר מהווה משקולת על צוואר המאבק האינפלציוני של בנק ישראל הינה העובדה ששע"ח של שקל אל מול הדולר חזר לנקודת המוצא שלו בתחילת השנה לאחר ירידה של כ- 2% במחיר הדולר האמריקני

אל מול השקל. ירידה זו שנובעת הן מהחלשות הדולר בעולם והן מפער הריביות הגדל בין השקל לדולר מקשה על בנק ישראל לנהל מאבק אפקטיבי רציף באויב האינפלציוני.
אפשר לבלבל חלק מהאנשים חלק מהזמן אבל לא את כל האנשים כל הזמן - אנשים מבינים כי למרות האקטיביות יוצאת הדופן של בנק ישראל במלחמתו כנגד הספקולנטים בשוק המט"ח החל ברכישות מט"ח, המשך
בדרישת הגדלת בטחונות למשקיעים ממונפים וכן באמצעות מיסוי מק"מ ושת"פ עם האוצר במלחמה בספקולנטים ולמרות הסערה הגלובלית שער החליפין של השקל אל מול הדולר עומד על רמה של פחות מ- 3.6 שקלים לדולר בלבד. אנו מעריכים כי רגיעה גיאופוליטית והפעילים בשוק המט"ח יחזרו לעסוק במאזן התשלומים הבריא של ישראל ובפער הריביות בין השקל לדולר והשקל יבחן את הרמות הגבוהות של השנה האחרונה אל מול הדולר לרמה של 3.4 ₪ לדולר ואף למטה מזה. מכאן ברורה לכל הבעיה בה מצוי הבנק המרכזי בכל האמור באקטיביות יתר בהשמשת נשק הריבית להדברת האינפלציה שלא בצמוד למגמת הריביות בארה"ב.