סוף השבוע והשפעת מצרים על שוקי העולם. פסגות.

סוף השבוע
מהומות במצרים + דו"חות מאכזבים + נתוני מקרו מעורבים + זינוק חד במניות בשבועות האחרונים = ביום שישי: ירידה בת 1.8% במדד ה-S&P, ירידה בתשואות על האיגרת האמריקאית לעשר שנים מ-3.39% ל-3.3%, התחזקות של כ-0.5% בדולר לעומת סל המטבעות הרלבנטי לו, עליה בת 4.3% במחיר הנפט, עליה בת 1.6% במחיר הזהב.
מאוד פשוט.

נתייחס גם להודעה מיום חמישי על ביטול הפטור ממס על השקעות של זרים במק"מ ובאג"ח קצרות. הנה כבר השורה התחתונה שלנו – לגמרי, אבל ממש(!), לא כצעקתה.

נתחיל מהשכנים:
מצרים – 2QE הפיל את מובארק
המאמרים של השבועות האחרונים הרחבנו על הזינוק במחירי סחורות המזון. ניתחנו את הגורמים, הרחבנו על ההשפעות (אחת מהשלוש שציינו: ערעור יציבות פוליטית במדינות העניות), והסברנו מדוע בישראל – שלא בצדק – לא מייחסים לסיפור הזה את הכבוד המגיע לו.

הצדקנו את ההרחבה על הנושא בטענה שלא מצב החובות של אירופה ולא נתוני המקרו של ארה"ב הם שמזיזים את השווקים בשבועיים האחרונים, אלא העליה החדה במחירי סחורות המזון בעולם. זאת, באמצעות ההשפעה על הציפיות האינפלציוניות, על ציפיות הריבית ועל ההשלכות הצפויות על המקרו (של העליה במחירי הנפט, לא המזון).
בימים האחרונים קיבלנו טוויסט לסיפור: עכשיו מדברים על ההשפעה של עליית מחירי המזון בעולם על היציבות הפוליטית במדינות המזרח התיכון. ספציפית, כמובן, מצרים.

זה נשמע פשטני לקשור בין ההתקוממות של אזרחי תוניסיה ומצרים נגד הדיכוי לבין עלית מחירי סחורות המזון. אבל יש מרחק מאוד גדול בין חוסר שביעות רצון של אומה מהמשטר, לבין כעס או לחץ רב מספיק בשביל לצאת בשביל זה להפגנה אלימה ברחוב. יש בכוחה של משפחה רעבה לגשר על הפער הזה.
ב-2008 הזינוק במחירי סחורות המזון הוביל למהומות לחם במצרים (בגלל עליית מחיר החיטה), מהומות טורטיה בדרום אמריקה (בגלל עליית מחיר התירס), ומהומות גם בדרום מזרח אסיה בגלל עליית מחיר האורז. העליה בת עשרות אחוזים במחירי סחורות המזון לא גורמת לאנשים במדינות העניות למות מרעב, היא גורמת להם למות בהפגנות.

קצב הצמיחה במצרים דווקא יפה בשנים האחרונות. בשלוש השנים האחרונות, צמח המשק המצרי ב-5.7% בממוצע, כ-3.2% לנפש. זאת בהשוואה לקצב של 3.2% בישראל בשנים הללו (1.4% לנפש). מצרים נפגעה בצורה קלה יחסית במשבר העולמי. הענף הכלכלי המשמעותי ביותר במצרים הוא התיירות. השני אחריו הוא ההכנסות שמעבירים מצרים העובדים מחוץ למצרים (בד"כ במדינות המפרץ) חזרה הביתה. שני הענפים נפגעו בעת המשבר והורידו את קצב הצמיחה מכ-7% בשנה בשלוש השנים שלפני המשבר, לכ-5% ב-2009 וב-2010.

אז הבעיה במצרים אינה מצוקה כתוצאה מהאטה כלכלית כוללת. הבעיה, ככל הנראה, היא שהצמיחה הזו לא חלחלה לשכבות הנמוכות. אילו אותן שכבות שלא מצליחות לעמוד בזינוק במחירי המזון בחודשים האחרונים.
ה-2QE, שהוריד עוד יותר את עלות ההון וניפח את מחירי כל אפיקי ההשקעה בכל העולם, לא עזר. הוא בין הגורמים לזינוק במחירי הסחורות הללו.

השפעת מצרים על שוקי העולם:
מצרים אינה מעצמה שארועים נקודתיים בה משפיעים על אפיקי ההשקעה בעולם. למרות שהיא יצרנית נפט, היא ממש לא מהגדולות שבהן (670 אלף חביות ביום, רק קצת יותר מאוסטרליה).
החשש הוא כפול:
• שהמהומות תתפשטנה ליצואניות נפט באזור.
• שהמהומות תגרומנה לשיבושים במעבר השוטף של מיכליות בתעלת סואץ. מדובר במיליון חביות נפט שעוברות בתעלה מידי יום בדרכן לאירופה.

התוצאה היתה בריחה לאיכות: דולר ואג"ח ממשלת ארה"ב. על חשבון המניות.

לישראל יש כמובן ענין בהתפתחויות במצרים מעבר להשפעה שיש להתפתחויות אלו על תיק ההשקעות שלנו (עם כל הכבוד). העובדה שמי שמוזכר כמועמד האופוזיציה לרשת את מובארק, מוחמד אל ברדעי, הוא בוגר הרווארד וזוכה פרס נובל לשלום (במסגרת תפקידו כראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם), לא מרגיעה אותנו. איכשהו, בעשורים האחרונים לא מעט מההפיכות שהחלו באזור בדרישה ליתר חופש, הסתיימו בתפיסת השלטון ע"י אייתולות למיניהם. אבל יכולת החיזוי המדינית/פוליטית שלנו נמוכה עוד יותר מיכולת החיזוי שלנו בתחומים עליהם אנחנו אמונים, אז נעזוב את זה.

תגובת המניות
ירידה של 1.8% ביום שישי גם בגלל החששות מפני הדבקת מדינות נוספות במזרח התיכון באלימות של תוניסיה ומצרים, אבל גם בגלל דוחות מאכזבים שפורסמו בארה"ב:
פורד דיווח על הכנסות נמוכות מהצפי, אמזון איכזבה בשורה התחתונה, מייקרוסופט היכתה את התחזיות, אבל דיווחה על ירידה בהכנסות בהשוואה לרבעון הקודם.
וסיבה שלישית ממנה אסור להתעלם: שוק המניות האמריקאי הוסיף כ-8% לשווי בתוך חודשיים (בדומה לשוק הישראלי). לאחר עליות מהירות שכאלו, המשקיעים רק מחכים לתירוץ להוריד קצת כסף מהשולחן.

ביטול הפטור ממס על השקעות זרים במק"מ ובאג"ח קצרות
פיחות של 2.2% בערכו של השקל מול הדולר ביומיים שחלפו מאז ההודעה. יומיים בהם לא קרה מדי הרבה לדולר בעולם (קרה לדולר לא מעט ביום שישי, אבל אחרי קביעת היציג אצלנו).
בשביל לשים את הפיחות החד הזה בפורפורציות, נציין שבכל אחד מנסיונות הנואלים של בנק ישראל למנוע התחזקות של השקל בשלוש השנים האחרונות, התגובה הראשונית לכל צעד היתה פיחות חד תוך ימים ספורים. פיחות, שבד"כ הלך ונמוג בשבועות ובחודשים שלאחר מכן. לדוגמא, ביום בו הודיע בנק ישראל על כוונתו לרכוש 25 מיליון דולר מידי יום, לפני כמעט שלוש שנים, פוחת השקל מול הדולר ב-3.6%. לאחר שהודיעו שירכשו 100 מיליון מידי יום, ארבעה חודשים מאוחר יותר, נרשם פיחות בן 4.6% תוך יומיים. בקיצור, לא צריך להתרגש מתנודות שמתרחשות יומיים מיד לאחר ההודעות.

בוודאי שלא צריך להתרגש מההודעה של משרד האוצר מיום חמישי בדבר כוונתו לבטל את הפטור ממס שניתן למשקיעים זרים המשקיעים במק"מ ובאג"ח מדינה קצרות. אנחנו אומרים "כוונה" ולא ביטול, משום שזה צריך לעבור את אישור הכנסת, אולם אין שום סיבה להניח שההחלטה לא תאושר ברגע שתוגש.

הפטור ממס אינו רלבנטי למשקיעים ממדינות עמן יש לישראל אמנת מס. המשקיעים מהמדינות הללו, 45 במספר, משלמים מס במדינת הבית שלהם, ולמס כזה או אחר במדינת היעד (ישראל), אין חשיבות עבורם. בין ה-45 נמצאות המדינות החשובות: ארה"ב וכל מדינות האיחוד האירופי.

הנה עוד סיבה בגללה זה כלום: ביטול הפטור ממס, כמוהו כהורדת התשואה על האגרות הישראליות ב-0.4% - העלאת ריבית וחצי. בעוד חודשיים-שלושה, אחרי שהריבית בישראל תועלה עוד פעם-פעמיים, יקבלו אותם משקיעים זרים מעטים שכן נהנו מהפטור ממס, את אותה תשואה שקיבלו לפני ביטולו.

אז בשבוע וחצי בערך שעבר מאז ההכרזה של בנק ישראל על המהלך האדמיניסטרטיבי הראשון (חובת דיווח על עסקאות בנגזרי מט"ח ומק"מ), פוחת השקל מול הדולר בלמעלה מ-4%. גם לצעדים האחרים שציינו היתה השפעה בטווח המיידי, אבל בטווחי זמן ארוכים יותר – אנחנו מעריכים שלא תהיה השפעה.
לאורך זמן מה שמשפיע על השער, היא העובדה שיש לישראל עודף בחשבון השוטף, וגם ריבית גבוהה יותר משל מדינות מתועשות אחרות – אלו שני תנאים שגורמים להתחזקות איטית של השקל ושניהם לא במהרה יתהפכו.
לישראל עדיין יש כמה כלי נשק בארסנל. למשל הטלת מס על עסקאות מט"ח של זרים, כפי שעשתה ברזיל, או חלילה מגבלות חוקיות על תנועות הון. לראשון, אפשר לקוות שלא נגיע. לשני, נדרש תרחיש קיצוני עוד יותר (שכרגע איננו מסוגלים לדמיין אותו) כדי שנגיע.

ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית בפסגות בית השקעות.