ארבעה נשים ומלך

היו היה מלך עשיר ולו ארבע נשים.

את האישה הרביעית הוא הכי אהב.
הוא פינק אותה עם בגדים יפים והביא לה את המאכלים הכי משובחים.

גם את אישתו השלישית מאוד אהב, תמיד הקפיד להציג אותה לממלכות שכנות, אך בלבו תמיד קינן החשש שיום אחד תעזוב ‏אותו למען אחר.
גם את אישתו השנייה אהב מאוד. הוא היה מספר לה את כל אשר על לבו ומתייעץ אתה בפתרון כל בעיה שעמה התמודד. והיא, תמיד היתה אדיבה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.

את אשתו הראשונה המלך לא אהב. על אף שהייתה בת זוג נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לשימור כספו וממלכתו ועל אף שאהבה אותו מאוד, הוא בקושי שם לב אליה.
יום אחד, המלך חלה וידע שזמנו הגיע. הוא חשב על החיים הנפלאים שלו ותהה:
"‏יש לי ארבע נשים וכשאני אמות, אהיה לבד"?

שאל המלך את אישתו הרביעית: "אהבתי אותך הכי הרבה וטיפלתי בך נהדר. עכשיו כשאני גוסס
‏האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?"
"‏אין סיכוי" היא ענתה והלכה מבלי לומר עוד מילה. תשובתה פילחה את לבו כסכין.

המלך שאל את אישתו השלישית: "אהבתי אותך כל חיי והצגתי אותך בפני כולם. עכשיו כשאני גוסס, האם תבואי איתי לארח לי חברה?"
"‏לא!" היא ענתה "החיים טובים מדי! כשאתה תמות אני אתחתן מחדש!" ליבו שקע והפך לקר.

הוא שאל את אישתו השנייה: "תמיד פניתי אליך לעזרה ואת תמיד היית שם בשבילי. ‏כשאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?"
"‏אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך הפעם!" ענתה, "המקסימום שאני יכולה לעשות זה ללכת איתך עד לפתח הקבר" .תשובתה הכתה בו כברק והמלך היה הרוס.

פתאום,
קול קרא: "אני אבוא איתך. אני אלך איתך לאן שתלך"!!
‏המלך הסתכל, למולו עמדה אישה כחושה ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת. אשתו הראשונה.

בסבל רב אמר המלך: "עכשיו אני מבין שהייתי צריך לטפל בך טוב יותר כשהייתה לי ההזדמנות".

... ובכן, לכולנו יש "ארבע נשים" בחיינו:

הרביעית - היא גופנו. לא משנה כמה זמן ומאמץ נשקיע בלעשות אותו יפה, הוא יעזוב אותנו כשנמות.
.
‏השלישית - היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. כשנמות כולם יעברו לאחרים.
‏השנייה - היא המשפחה והחברים שלנו.
לא משנה כמה הם היו שם בשבילנו,הכי רחוק שהם ילכו איתנו זה רק עד פתחו של הקבר.
‏ ‏
והראשונה - היא הנשמה שלנו. שתלך איתנו לכל מקום, למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא החלק היחיד שילך איתכם לכל מקום.
נ ש מ ה

http://cafe.themarker.com/post/443255/

Like.

- היי, לא שכחת את הנשים? מה איתן? מה עם הפימיניסטית? איך היא תקרא את זה?

- אז ככה, היו היתה מלכה עשירה ולה ארבע גברים.
את הבעל הרביעי היא הכי אהבה.
גם את הבעל השלישי מאוד אהבה.
גם את הבעל השני אהבה מאוד.
את הבעל הראשון המלכה לא אהבה...

- ...פתאום,
קול קרא: "אני אבוא איתך. אני אלך איתך לאן שתלכי"!!
‏המלכה הסתכלה, למולה עמד איש כחוש ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת, הבעל הראשון.

פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך.

הוד מעלתה היתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה היתה
הוד מעלתה...

יום אחד הופיע ג'ק
ספסר ההימורים
ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בלקקן...

הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד הייתה הוד מעלתה.

הרופא הביט בה וקבע
זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה
היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד.

כל האזרחים אותה השאירו לבד
טוב למי יש זמן
מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו, חדרו הצר
הוא בזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד היתה הוד מעלתה.

פנקס הקטן שירת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה
כל אשר ציוותה עליו
צמיד או עגילים
הוא מייד נתן
וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

יום אחד הודיעה:
קר לי פנקס, בוא ניסע לדרום החם
ארוכה הדרך ואין כסף למסע
דחף אותי לשם
הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים
אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד
ועם כסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

כשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום:
רד על שתי ברכיך
רד נא פנקס הקטן
כי הגיע יום
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
כי כבר בא הזמן
אהבתיך,
בוא נשקני נא -
בוא פנקס הקטן.

והוא נשק רכות רכות
לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות
מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
הוד מעלתה...

למחרת היום כתבו פתאום
בסמרטוטון משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר
את גבו שבר הוא במכות במוט ברזל
כמוכה שטן.

וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל
לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט
גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה.

וכשעלה בצעד קל
על הכסא המחושמל
עלה שקט ומחייך
ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה של הוד מעלתה.

נפט, יפה מאד
תן לנו מזה עוד ועוד
סאסי ממש כישרון
ואתה משתממש בו, בגיל ורון