מצילות חיים או מגלגלות מיליארדים? מגדל שוקי הון.

ענף הפרמצבטיקה כמרקחה: האווסטין, פעם פורצת דרך בתחום התרופות למלחמה בסרטן, הוכרזה השבוע כבלתי יעילה ואף כמסוכנת.
במאמר קודר למדיי, סוקר רוברט לנגרת', אחד מהבלוגרים של פורבס, את תחום התרופות שפעם נקראו "מצילות חיים" וטוען – מלבד הכסף הגדול שהתרופות מניבות ליצרניות, ומדובר במיליארדים, יעילותן של התרופות הללו מפוקפקת.


החלטת ה-FDA, לפיה האווסטין אינה יעילה עוד בטיפול בסרטן השד, מעוררת לא רק דאגה וסערה אצל המטופלים. עוד היבט אחד צץ שראוי לתת עליו את הדעת: המחירים מרקיעי השחקים של תרופות לסרטן, כמו האווסטין, לעומת האפקטיביות שלהן.




בשבוע שעבר הכריז ה-FDA שהאווסטין עלול ליצור שבץ, נזק בלתי הפיך לאיברים פנימיים ואף לנזק נוירולוגי ארוך טווח.




רוברט לנגרת' בטור שפרסם בפורבס, סוקר את הנעשה בשוק התרופות לחולי סרטן. מדובר בעסק שמגלגל מיליארדים – 52$ מיליארד ליתר דיוק בשנה שעברה, כאשר רוש, יצרנית האווסטין, גורפת 6$ מיליארד מתוכם. אך בעוד שעלות התרופות לחולה רק הולכת וגוברת, האפקטיביות שלהן הולכת ויורדת. לנגרת' מונה כמה כשלונות מהדהדים בתחום: ה-TARCEVA של רוש לא עשתה מאום בהארכת חייהם של חולי סרטן הלבלב וכעת גם האווסטין הוכחה כבלתי יעילה לחולות סרטן השד.




האם למעשה התרופות לחולי סרטן הן "ספין" אחד גדול? לדברי לנגרת' יש כמה גורמים שיצרו מעין בועה בענף: חברות התרופות שמוכרחות לכסות את עלויות הפיתוח של התרופות היקרות; מובילי דעה בתחום הביו-טכנולוגיה שמחפשים נקודת אור וסיפור "חיובי" שמסב תקווה; אונקולוגים ורופאים שמעוניינים להעניק שביב של תקווה לחולים בשלבים מתקדמים; והחולים עצמם – שמסרבים לקבל שנותר להם זמן כה קצר לחיות ומוכנים לנסות כל דבר כדי לדחות את הקץ.




בסופו של דבר, מרבית התרופות הקיימות כיום בשוק מאריכות את תוחלת החיים של החולים במספר שבועות או חודשים לכל היתר ומסבות לחולים, שגם כך סובלים, עוד שורה של תופעות לוואי קשות, שלא לדבר על העלויות העצומות של כל תרופה.




לצד הדברים הקשים האלה, לנגרת' מונה תרופות שכן הוכחו כיעילות ומוצלחות, ביניהן ההרצפטין כנגד סרטן השד. אבל לצד אלה, לדעת הכותב, שהגיע הזמן להודות שהפיתוח בענף הביו-טכנולוגיה איטי, דבר שקשה לתעשייה לקבל ולהודות – זה לא יעלה על הדעת שבעידן ההייטק, ענף הביוטכנולוגיה לא מצליח להדביק את הקצב.




האווסטין נחשבה פעם לפורצת דרך ולמחוללת נסים, אך כאשר מנסים לפצח את הרכב התרופה ואת אופן פעילותה, יש יותר מדיי ערפל וחוסר בהירות. יש כבר חוקרים שסבורים שהאווסטין עשויה ליצור "אפקט בומרנג", שבמהלכו המחלה דווקא תאיץ במקום להאט.




העימות בין רוש לבין ה-FDA לא ישכך בקרוב וזה אך טבעי – מי יוותר בקלות על בלוקבאסטר שמניב 6$ מיליארד בשנה; אך לנגרת' תוהה: אם היה מדובר בטיפול סטנדרטי, "לואו-טקי", בכימותרפיה ולא בפיתוח המתהדר בתווית חדשנית ו"אקזוטית", האם למישהו בענף הפרמצבטיקה זה היה משנה?