פורסם במקור על ידי ולרי.ס.
ארה"ב מוציאה לדרך תוכנית פיסקלית שניה, אירופה לא מוציאה לדרך שום תוכנית. פסגות.
עוד מאותו הדבר
בשבועות האחרונים הסיפורים המרכזיים שמזיזים את השווקים ברורים וקבועים. פה ושם נרשמות קצת התפתחויות, אבל בגדול – הכיוון אחיד. גם בסוף השבוע הזה לא היתה חריגה:
ארה"ב – שיפור באינדיקטורים + תוכניות תמרוץ
התחלות הבניה רשמו עליה בחודש החולף, אולם הן עדיין נמצאות ברמה מגוחכת: 555 אלף התחלות בניה לעומת צורך ב-900 אלף על מנת לעמוד בקצב גידול האוכלוסיה. הפער נובע, כמובן, מעודף היצע הדירות הקיים בארה"ב ושימשיך להתקיים שם, ברמת המקרו, עוד שנים מספר. תחום הנדל"ן למגורים הוא היחיד שאינו מראה סימני התאוששות וגם אינו צפוי להראות סימנים שכאלו בתקופה הקרובה. שאר האינדיקטורים: מתחום התעסוקה (ירידה במספר דורשי האבטלה בפעם הראשונה), הייצור (עליה של 1.1% בייצור התעשייתי), סקרי התעשייה (המדד של הפד של פילדלפיה) – כל אלו מצביעים על התאוששות מחודשת.
אבל האמריקאים לא לוקחים סיכונים, ועובדים על פי האמרה: מה שלא הולך בתוכניות גדולות, יילך בתוכניות עוד יותר גדולות.
בסופ"ש חתם אובמה על החוק והוציא לדרך את תוכנית התמרוץ השניה של ארה"ב, בהיקף של 858 מיליארד דולר על פני שנתיים - הרוב בהפחתות והקלות מס; המיעוט בהארכת הטבות למובטלים. התוכנית אושרה בקולות הרפובליקאים ולמרות קולות התנגדות ורטינה מצד הדמוקרטים. מדובר בתוכנית גדולה אף יותר מזו שאושרה לפני שנתיים ורבע בתקופתו של בוש.
השילוב של אינדיקטורים מתחזקים ושתי תוכניות ענק – אחת פיסקלית ואחת מוניטרית - הוביל בשבוע החולף לעליה בתשואות ולעליה במניות. בימים חמישי ושישי נרשמה ירידה בתשואות (מ-3.52 ל-3.33) ויציבות במניות. התשואות תיקנו חזרה כלפי מטה, לאחר שהפד הבהיר שלמרות דיבורים שנשמעו בשווקים, אין לו שום כוונה לקצץ או לקצר את תוכנית ההרחבה הכמותית שלו. הן גם ירדו מסיבה מסחרית-טכנית: הפד ביצע רכישות בקצה הארוך של העקום, ביום מסחר שהיה יחסית דליל.
המניות התקשו מעט לעלות לנוכח התחזקותו של הדולר בסוף השבוע. התחזקות שהיא, בעצם, החלשות של האירו בגלל בעיות אירופאיות.
אירופה – גרמניה בדרך להפוך למעצמה; מדינות אירופה הפריפריאליות בדרך להפוך לסמרטוט
בגרמניה, רשם סקר ה-IFO, המודד את סנטימנט העסקים, שיא של 19 שנים. גרמניה, שנכנסה למשבר הזה כמשק חזק, תצא ממנו כמעצמה כלכלית. ככה זה במשק תחרותי המתבסס על יצוא, ונהנה ממטבע שמתאים למדינות במשבר. אם לישראל היה מטבע יווני (עם נגיעות של ספרד, אירלנד ופורטוגל) גם מצבנו היה טוב יותר (אם כי המפלגות הדתיות בוודאי היתה מביעה התנגדות למטבע החזירי).
לעומת גרמניה, מצבן של מדינות אירופה הפריפריאליות קטסטרופלי. במהלך שבוע שעבר היו עסוקות סוכנויות הדירוג בהורדות סיטונאיות של דירוגי האשראי ושל תחזיות דירוג האשראי בכל היבשת. מדינה שכבר הצליחה להתחמק מגורל הפחתות הדירוג, חטפה אזהרה על כוונה לבחון את הדירוג שלה בחודשים הקרובים.
זה התחיל עם הורדת תחזית דירוג האשראי של בלגיה לשלילי, ואיום להורדת דירוג האשראי שלה בדרגה אחת בחצי השנה הקרובה.
המשיך עם החלטה דומה לגבי ספרד, שם ציינה מודי'ס שהצורך במחזור של כ-130 מיליארד דולר ב-2011 מדאיג.
דברים דומים נאמרו גם לגבי יוון. אלא ששם, בניגוד לבלגיה ולספרד, נאמר שהורדת הדירוג העתידית – במידה שתהיה – תהיה של מספר דרגות ולא של אחת.
השיא היה כמובן עם הפחתת הדירוג של אירלנד בחמש(!) דרגות בבת אחת. מודי'ס קצת התקשתה להסביר לפעילים הציניים למה לקח לה כל כך הרבה זמן להבין את מה שהשווקים הבינו כבר מזמן. גם אחרי ההפחתה הקיצונית הזו, תחזית דירוג האשראי של אירלנד שלילית – כלומר, סביר שנראה הפחתות דירוג נוספות בהמשך.
זה לא שחברות הדירוג לא יודעות גם להעלות דירוגים. הנה, בשבוע האחרון הועלה דירוג האשראי של סין ושל הונג קונג וכמוהם גם תחזית דירוג האשראי של צ'ילה.
מה שברור שב-2011 הולכים להיפתח פערים מאוד משמעותיים בין המדינות הצומחות במהירות – ומעלות ריבית, וסובלות מהתחזקות המטבע, לבין המדינות הבעיתיות – שצריכות להמשיך ולהרחיב את המדיניות המוניטרית (יפן, אירופה), ונהנות ממטבע חלש יותר. מאמר על התרחבות הפערים הללו – בדרך.
בסוף השבוע נפגשו ראשי האיחוד האירופי לדיון הסרק מספר 57 בדרכים למנוע את המשבר הבא.
הכינוס הסתיים בהסכמה חסרת פרטים בדבר הכוונה להקים בעתיד "מנגנון קבע לטיפול במשבר". הפרשנים למודי הנסיון כבר שינו את השם ל"מנגנון לטיפול במשבר הקבע".
הצורך נולד משום שקרן הסיוע הקיימת נולדה כקרן זמנית בלבד – עד 2013. זה אומר שלמשקיעים באגח המדינות הבעיתיות יש הגנה רק עד שנה זו, לאחריה – אף אחד לא מבטיח להם כלום.
יש הסכמה גורפת שהבעיה של גוש האירו מאוד בסיסית – לא ייתכן מטבע אחיד בלי מדיניות כלכלית אחידה. לא רק מדיניות מוניטרית אחידה – כזו כבר יש היום – אלא גם מדיניות פיסקלית אחידה. ללא הקמה של ארצות הברית של אירופה, לא יוכל האירו לשרוד. הקמת ארצות הברית של אירופה אפשרית, אבל היא תארך שנים רבות (גם השקת המטבע האחיד לקחה שנים, וזה עוד היה קל יחסית). היא גם תהיה כרוכה בשינויים פוליטיים מרחיקי לכת ותחייב שינויי חוקה ומשאלי עם. בקיצור, בלגן שאין סיבה שפוליטיקאי מן הישוב ייקח על עצמו, אלא אם כן הוא כבר רואה את המשבר אל מול עיניו. המשבר באירופה מסתתר בינתיים מעבר לפינה.
ההודעה החלושה שיצאה מהכינוס הובילה להחלשות האירו והתחזקות הדולר, שכאמור לא עזרה למניות.
תחזיות והערכות
• את 2011 נעביר לגל המשברי הבא באירופה. זה רק ענין של זמן. בגלים הללו – גדולים יותר או גדולים פחות – האירו יחלש והדולר יתחזק. כשהדולר יתחזק, שוקי המניות יתקשו להמשיך קדימה.
• את 2011 נעביר (הח"מ) גם בציפיה לגל של אינדיקטורים חלשים יותר מארה"ב. גל שנמשך שבועות עד חודשים של אינדיקטורים חזקים, ואח"כ גל של אינדיקטורים חלשים יותר, הן תופעות סטטיסטיות מוכרות. בגלים החלשים יותר התשואות יירדו, בחזקים יותר הן תעלנה. עם זאת, הגלים לא בהכרח יהיו מתואמים עם שוק המניות. אלו יושפעו גם משוויו של הדולר, גם מדוחות הפירמות (שלא בהכרח מתואמים עם נתוני המקרו), וגם עם מומנטום.
• בעוד התשואות בארה"ב זינקו בלמעלה ממאה נקודות בסיס בתוך חמישה שבועות (מ-2.48 ל-3.52%), התשואות על האיגרת המקבילה בישראל עלו בסה"כ מ-4.30% ל-4.70%. הסיבה לירידה במרווח בין שתי האיגרות ברור: ישראל לא השיקה תוכנית קיצונית שתגדיל את הגרעון השנתי שלה מ-7.9 אחוזי תוצר ל-11.2% (הרמה הרביעית בגובהה ב-230 שנותיה של ארה"ב). המרווח בין התשואות על האיגרת הישראלית לאמריקאית יצטצמצם ככל שהתשואות בארה"ב יעלו, ויפתח כאשר התשואות בארה"ב יתקנו מעט כלפי מטה.
• קונצנזוס גורף המקיף את הפעילים בשווקים בכל העולם, אינו דבר שנתקלים בו כל יום. באופן רגיל, קיים קונצנזוס וקיימת דעת מיעוט קטנה יותר או פחות. היום קיים קונצנזוס גורף לחלוטין באשר לכדאיות ההשקעה במניות – בעולם וגם בארץ. USA Today, העיתון היומי הנפוץ ביותר בארה"ב יצא ביום שישי עם הכותרת הראשית שקוראת "כנסו למניות". כשזאת ההמלצה של עיתון העם, יכול להיות שהגיע הזמן להיות זהירים יותר.
• זה לא רק הקונצנזוס באשר לשוק המניות שטיפה מטריד אותנו, אלו גם הסטיות המאוד קלות בתחזיות המקרו של הכלכלנים השונים. בית השקעות אחד אחרי השני – בעיקר בארה"ב, ובמידה פחות בישראל – מציגים אותה תחזית צמיחה ב-2011 (אזור ה-3% פלוס בארה"ב, 3.5-4% בישראל) ואותה תחזית אינפלציה (פחות מ-2% בארה"ב, 2.5-3% בישראל). הבעיה עם תמימות דעים שכזו, היא שכל חריגה של המציאות מהתחזית – אפילו כשהחריגה היא של רבעון אחד – תייצר תגובת נגד חזקה יחסית בשוקי המניות, האגח והמטבע.
ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית – פסגות בית השקעות
