המסחר במניות בתשפ"ב בארץ התאפיין בתנודתיות רבה, והושפע לחיוב מחזרת המשק לפעילות לאחר שנתיים של התמודדות עם נזקי "הקורונה".

מנגד, השפעה שלילית על המסחר ברחבי העולם וגם בארץ היתה ללחימה הממושכת של רוסיה באוקראינה שהחלה באמצע שנת תשפ"ב, למשבר האנרגיה באירופה, לסגרים ברחבי סין עקב מדיניות אפס קורונה, ולבצורת במדינות שונות בעולם. גורמים אלה הביאו לעלייה באינפלציה, שבעקבותיה החל צמצום מוניטרי והעלאת ריביות ע"י הבנקים המרכזיים בעולם, וגם בארץ.

בעוד השווקים בארה"ב באירופה ובסין מתמודדים עם האטה כלכלית, המשק הישראלי חזר לצמוח ושוק המניות בת"א המשיך להפגין חוסן. המסחר בת"א בתשפ"ב הסתכם בעליות שערים נאות במרבית המדדים המובילים ובמחזורי מסחר גבוהים.

מדדי ת"א-35 ות"א-90 עלו בכ-9%, ובכ-7%, בהתאמה. עליות אלה בולטות במיוחד על רקע ירידה של כ-14% בממוצע במדדי S&P 500 ו-Dow Jones בארה"ב, וירידה של כ-18% בממוצע בבורסות באירופה.

מדד ת"א-נפט וגז זינק בכ-96% בהשפעת עלייה חדה במחירי הנפט והגז והביקוש הגובר לרכישת גז טבעי מישראל, ומדד ת"א בנקים-5 עלה בכ-26% בתשפ"ב והגיע לשיא כל הזמנים, בהשפעת העלייה ברווחי הבנקים עקב העלייה בהיקף האשראי שנתנו בעיקר לרוכשי דירות, לצד העלייה בריבית.

המסחר בשוק המניות התאפיין במחזורים ערים בהיקף של כ-2.2 מיליארד שקל בממוצע ביום, גבוה בכ-20% מהמחזור בשנה שעברה.

הגיוסים בשוק המניות בתשפ"ב הסתכמו בכ-24.6 מיליארד שקל, לאחר גיוס שיא בהיקף של כ-28 מיליארד שקל בשנה הקודמת.

השנה בוצעו 26 הנפקות ראשוניות בהן 14 חברות הייטק ושותפות מו"פ, 2 חברות חדשות נרשמו ללא גיוס הון, חברה אחת ביצעה רישום כפול, והוכנסה פעילות חדשה ל-6 חברות נסחרות. מספר החברות שמניותיהן נסחרות בבורסה מגיע לכ-550 חברות – והוא הגבוה ביותר מזה כעשר שנים.
...

בסקירות האחרונות ציינו במדויק את רמת המדד בה הציבור יעבור מרכישות ללא הבחנה למכירות ללא הבחנה – 1980, וזאת בהתבסס על מספר פרמטרים שלא נחזור עליהם כעת. עוד ציינו כי מרגע שרמה זו תישבר, ולו רק משום מכירות הציבור, לא תהיה כל אפשרות אחרת מלבד ירידה לרמת 1930.

הדברים התאמתו בצורה מלאה - המעוף שבר בשבוע החולף תמיכה חשובה זו, טיפס לרגע (ארביטראז ורוח ירוקה חזרה מניו יורק) אבל חזר מהר לסטרייק חשוב זה. מרגע שהרמה המדוברת נשברה אנו רואים פדיונות מסיבים בקרנות שמובילים את המעוף לסגירה בנמוך יומי / צמוד לכך. כבר היינו בסינריו הזה עם פריצת 2000 המזמינה קונים וחוזר חלילה אלא שהפעם הדברים פסימים יותר ואנו כלל לא מדברים על הנעשה מעבר לים.
תשואת האג"ח בסיבוב הזה היא כבר לא 3% אלא נושקת ל 3.5%. כשאנו הערכנו ש 4-4.5% אפשרי לפני שנה זה נדמה היה שקיצוני והנה כעת 4% אורב לנו מעבר לפינה במרחק שבוע או חודש לכל היותר. המעוף לא יודע להתמודד עם שוק כזה והבעיה המרכזית היא שוק הנדלן.

בנתונים הקרובים שיפורסמו יתברר שהיקף המשקיעים ירד לכמות הנמוכה מזה עשור ואולי יותר. זו הבעיה המרכזית של המעוף שכרגע איש לא עוסק בה (!). תשואה של 3.5% היא לרוב גבוהה מהתשואה בשוק הנדלן כיום + נזילה באופן מלא + יכולה להניב תשואה גם מעליה בשער הדולר. שאריות עסקאות משקיעים עוד ישארו עימנו אבל אין שום הגיון כלכלי ברכישה נדלן להשקעה עת ברור כי העלאת הריבית תקטין פוטנציאל הרוכשים דירה ראשונה. הוסיפו לכך מכירה במחירי שיא וקיבלנו לחץ קשה ומתמשך על הבנקים. המעוף יכול לתקן נקודתית בעקבות ניו יורק אבל המגמה כעת עם שבירת 1930 היא בטווח השבועי 1890 לערך.
...

המיליארדר ריי דאליו, מייסד קרן ברידג'ווטר, יוצא בתחזית קודרת למצב השווקים וביצועי המניות, לאחר שנתוני האינפלציה בארצות הברית, העגומים מהמצופה, הרעידו את וול סטריט • לדבריו, צמיחת האשראי וההוצאות במגזר הפרטי יירדו, ויגררו מטה את הכלכלה כולה


ריי דאליו, המכונה "סטיב ג'ובס של ההשקעות", סיפק את התחזית הכלכלית העגומה שלו בעקבות נתוני האינפלציה שפורסמו השבוע והביאו את וול סטריט ליום הקשה ביותר השנה.


"נראה שהריביות יצטרכו לעלות הרבה (לכיוון הקצה הגבוה של הטווח בין 4.5% עד 6%)", כתב המייסד המיליארדר של קרן הגידור, ברידג'ווטר, במאמר בלינקדאין מיום שלישי. "זה יוריד את צמיחת האשראי של המגזר הפרטי, מה שיגרור מטה את ההוצאות של המגזר הפרטי, ומכאן, את הכלכלה כולה". עצם העלאת התעריפים לכ־4.5% תוביל לצלילה של כמעט 20% במחירי המניות, הוא הוסיף.


במילים אחרות, מעריך דאליו כי אם הפדרל ריזרב ימשיך להעלות בחודשים הקרובים את ריבית הבסיס בהתאם לציפיות השוק, יפול מדד S&P 5000 לרמה של כ־3,150 נקודות (לעומת 3,946 נקודות כיום).




תחזיות חריפות מהפד
שוק הריבית מצביע על כך שסוחרים תמחרו סחורות ושירותים לפי העלאה של 75 נקודות בסיס בשבוע הבא על ידי הפד עם סיכוי קל אף להעלאה של נקודת אחוז. הסוחרים צופים ששיעור קרן הפד יגיע לשיא של כ־4.4% בשנה הבאה, מהטווח הנוכחי של 2.25% ו־2.5%.
...

האסטרטג הראשי של בלקרוק וסגן האסטרטג הראשי של ענקית ניהול הנכסים, טוענים כי לנחישות של הבנקאים המרכזיים ברחבי העולם להוריד את האינפלציה מהר יש מחיר, בדמות מיתון שעלול להיות חריף בהרבה מההערכות • לדבריהם, העולם מתעלם מכך וכלל לא ברור האם חייבים לשלם את המחיר כרגע

זוכרים את קנוט דוב הקוטב? זמן קצר לאחר לידתו בגן החיות של ברלין ב-2006 הוא ננטש ונדחה על ידי אמו. אחד המטפלים התערב וגידל אותו על ידי האכלה מבקבוק. אבל היו מי שטענו שעדיף להמית את הדוב מאשר שבני אדם ייגדלו אותו. "מוטב שיהיה להם את האומץ לתת לדוב למות", אמר מנהל גן החיות בעיר אאכן. קדחת תקשורתית ומחאות נרחבות שפרצו בעקבות האמירה הם שהצילו בסופו של דבר את חייו של קנוט.
לדעתנו, נראה שנגידי הבנקים המרכזיים מתנהלים כעת במנטליות של "תנו לדוב למות" (את המילה דוב, תחליפו במילה כלכלה). נראה שהם מעדיפים פשוט להרוג את הכלכלה מאשר להסתכן באפשרות של אובדן העיגון של ציפיות האינפלציה (כלומר שאנשים יאמינו שמעתה ואילך אינפלציה גבוהה יותר תהיה עניין נתון). תנו לנו להסביר.

התעלמות מעלות הצמיחה
המשימה העיקרית של נגידי בנקים מרכזיים היא למצוא איזון בין אינפלציה לצמיחה. שקלול תמורות (טרייד אוף) בין השתיים - תוך צפיית פני העתיד בנוגע לכך - היה בעבר עמוד תווך מרכזי בקביעת המדיניות של בנקים מרכזיים. אבל כיום ניהול הפשרה הזו נעדר מהדיון הציבורי, דווקא כאשר הוא נחוץ יותר מאי פעם.
למה יותר מאי פעם? אנחנו נמצאים במשטר חדש בו המחירים בפשרות ביחסי הגומלין שבין צמיחה לאינפלציה אפילו גדולים יותר - בעיקר בגלל מגבלות ייצור בכלכלה. קשה לנו לראות הקלה במגבלות הייצור הללו בקרוב, מה שמציב את הבנקים המרכזיים בין הפטיש לסדן. עם זאת, בעוד שהם התחילו להכיר שהמחיר משלמים היום גבוה יותר, הם ממשיכים להתמקד אך ורק בניהול הצד האינפלציוני. יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, אמר לאחרונה, כי "האחריות לספק יציבות מחירים היא בלתי מותנית". איזבל שנבל, חברת מועצת נגידי הבנק המרכזי האירופי (ECB), טענה כי "השבת האמון ושימורו מחייבים אותנו להחזיר את האינפלציה ליעד במהירות".

ואולם, הם אינם מכירים בכך שלגישה הזו יש נזק משני. על הבנקים המרכזיים לציין במפורש עד כמה עליהם לפגוע בצמיחה כדי להשיג את יעדי האינפלציה שלהם - ולפי ההערכה שלנו, הדבר ידרוש מיתון עמוק בארה"ב, עם פגיעה בצמיחה שעלולה להגיע לכ-2%, תוספת של 3 מיליון מובטלים - ומיתון עמוק עוד יותר מכך באירופה.

במרומז, נראה שהם מאמינים כי הסיכון של אובדן עיגון ציפיות האינפלציה גובר על המחיר הכואב הזה - והדבר מצדיק העלאות ריבית אגרסיביות כדי "להרוג את הדוב". אכן, זה יהיה מוצדק אם ציפיות האינפלציה לא היו מעוגנות. זה נכון שלאף אחד אין באמת הבנה טובה כיצד עובדות ציפיות האינפלציה: הן מעוגנות עד שהן לא. אבל בהסתכלות על מגוון רחב של מדדים, הציפיות לא נראות כרגע חסרות עיגון כפי שהיה בשנות ה-70, תקופה שרבים השוו את המצב הנוכחי אליה. למרות זאת, נראה שהבנקים המרכזיים נחושים לשלם את מחיר המיתון של ציפיות לא מעוגנות - ולהרוג את הדוב - לפני שהם יודעים אם בכלל צריך לשלם אותו.

הסטת הדיון
על ידי התמקדות אך ורק באובדן העיגון התיאורטי של ציפיות האינפלציה, והתעלמות מעלויות הצמיחה המוחשיות ביותר, גם הפד וגם ה-ECB מתחמקים מוויכוח מכריע שצריך לנהל: היכן צריכים קובעי המדיניות להכריע בפשרה שבין אינפלציה לצמיחה. מהי המהירות המתאימה שבה האינפלציה צריכה לרדת חזרה ליעד? ייתכן אולי ש"כמה שיותר מהר" היא לא דרך הפעולה הנבונה ביותר, במיוחד אם הציפיות לאינפלציה נשארות מעוגנות.
...