x




3cf

אם מקרון ייכנע לדרישות הגרמנים, לה פן עלולה לנצח בבחירות בפעם הבאה

דרג מאמר זה
גרמניה לוחצת על צרפת ועל שאר מדינות אירופה להוריד שכר ולהגביר תחרותיות, כפי שעשתה בעצמה ■ ואולם בצרפת מהלך כזה יעניק ניצחון פוליטי לקיצוניים, וייתכן שהקנצלרית אנגלה מרקל צריכה לוותר על הסיכון הזה

159838811.jpg


"האמת היא שהיורו אינו מושלם ולא יחזיק מעמד ללא רפורמות משמעותיות" — כך אמר בעבר נשיא צרפת החדש, עמנואל מקרון, בנאום שנשא באוניברסיטת הומבולדט בברלין על איחוד המטבע באירופה. כנשיא צרפת עליו לשכנע את גרמניה להסכים לשינויים שהוא מחשיב כחיוניים.


מכאן עולות שלוש שאלות. האם קריאות האזהרה שלו מוצדקות? האם הוא זיהה את הרפורמות הנחוצות? והאם הוא יצליח לבצע אותן? התשובה לשאלה הראשונה היא: כן; התשובה לשאלה השנייה היא: כן, אבל במידה מוגבלת; והתשובה לשאלה השלישית היא: כנראה לא.


ז'אן־פיזני פרי, יועץ של מקרון, הצדיק את תחושת הבהילות בטור שכתב בשנה שעברה. "הישרדות היורו תלויה יותר בפחד מההשלכות של פירוק גוש היורו, מאשר מהציפיות שהוא יביא יציבות ושגשוג. זהו אינו מצב יציב", כתב.


הפחד הוא דבר עוצמתי: זו הסיבה שיוון עדיין נמצאת בגוש היורו. אבל ההסתמכות על הפחד הורסת את האמונה באינטגרציה אירופית. יותר מכך, מערכות בחירות באירופה הופכות יותר ויותר למאבק בין תומכי הסטטוס קוו הלא פופולרי הזה ומתנגדיו. במוקדם או במאוחר, אחד מהמתנגדים ליורו ייבחר באחת מהמדינות הגדולות באירופה. הגוש יציב כיום יותר משהיה לפני כמה שנים — אך פגיעותו עדיין לא חלפה.


זה מוביל אותנו להצעות של מקרון לפתרון הבעיות. הוא הציע אינטגרציה תקציבית עמוקה יותר בין ממשלות של חברות גוש היורו. לפי הצעתו, יהיה לגוש היורו כולו תקציב אחד בפיקוח שרי האוצר והפרלמנטים של המדינות. לצד זה הוא מציע לבצע איחוד בנקאי מלא בגוש היורו — העברת האחריות על הרגולציה והמדיניות שמכתיבה את כללי הבנקאות מהרמה הלאומית לרמת האיחוד כולו.


האם אג'נדה פדרלית כזו תעבוד? התשובה היא שאפילו אם הדבר בר השגה זה לא יהיה פתרון מספק או חיוני.


פדרליות אינה תשובה מספקת משום שגם פדרציות מתפרקות. חשוב מכך, בתוך פדרציות, אזורים מדוכאים עשויים למצוא את עצמם חיים מנדבות לנצח — אפשרות בעייתית מאוד עבור גוש היורו.


המודל הפדרלי אכן נחוץ, אבל במידה מוגבלת. כדי להעריך זאת אנו צריכים לבחון את הליקויים הבסיסיים בגוש היורו. יש שלושה ליקויים: חלוקת סיכונים לא שוויונית; אי־יכולת להפעיל מדיניות מקרו כלכלית נכונה; וחוסר סימטריה פנימי.


כשיש הפסדים, חובה לחלקם בין הנושים לחייבים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות מנגנוני השוק, בהם המוסדות הפיננסיים של גוש היורו, ומימון באמצעות שוק המניות. זאת הסיבה לכך שבנקאות מתוכננת ואיחוד שוקי הון הם צעדים חשובים. כמו כן, חשוב שיהיו מנגנונים טובים יותר לטיפול בחובות שלא ניתן לשלם.


הדרך הטובה ביותר לרכך באופן זמני זעזועים שחווה מדינה מסוימת היא עד ידי מדיניות מוניטרית פנימית שנתמכת, במקרה הצורך, במימון חירום. למדנו מהמשברים כי הבנק המרכזי של אירופה חייב לשמש כמלווה לעת מצוא בשוקי האג"ח של המדינות מוכות המשבר. אחרת משבר נזילות עלול להפוך למשבר חדלות פירעון.


כמו כן, למדנו כי מדיניות מוניטרית לא תמיד מספיקה כדי לפתור משברים, וייתכן כי דרושה גם מדיניות תקציבית פעילה.


כיצד יכול לעזור תקציב פדרלי לגוש היורו? עמיתי מרטין סנדבו טוען כי יש לו תפקיד צנוע בריכוך זעזועים, אפילו בארה"ב. רמת המעורבות התקציבית שדרושה לניהול חלוקת סיכונים היא די צנועה: תמיכה בביטוח פיקדונות והנפקה של כמות מוגבלת של אג"ח מובטחות.


ואולם התקציב הפדרלי שנחוץ לייצב את גוש היורו נראה גדול באופן בלתי־מציאותי. האלטרנטיבה היא להשתמש בתקציבי המדינות בהסכמה ובתיאום. לצערנו, ההתנגדות הגרמנית למדיניות תקציבית נוגדת מחזוריות — כלומר השקעות ממשלתיות בתקופות משבר — פוסלת את כל הרעיונות האלה.


סימטריה פנימית בין חברות גוש היורו


החתיכה הגדולה ביותר שחסרה בפאזל של גוש היורו היא לא מדיניות תקציבית פעילה או תמיכה תקציבית לטווח ארוך, אלא סימטריה פנימית בין חברות הגוש. מאמר שפירסם באחרונה מכון המחקר ברויגל מציג את החשיבות ואת היקף השינויים בתחרותיות בשלוש הכלכלות הגדולות בגוש היורו — גרמניה, צרפת ואיטליה — מאז ייסודו של המטבע האחיד.


המסמך מציג את השיפור העצום בתחרותיות בגרמניה על פי הנפילה היחסית בעלויות כוח האדם. השינויים האלה התרחשו משום שעליית שכר העובדים בגרמניה היתה אטית יותר מצמיחת פריון העבודה במדינה, בעוד שבצרפת הגידול בשכר היה דומה לגידול בפריון העבודה, ובאיטליה השכר גדל מהר הרבה יותר מפריון העבודה.


כתוצאה מכך, חלקו של כוח העבודה בהכנסות המגזר העסקי בגרמניה ירד בצורה חדה, ובצרפת ובאיטליה הוא גדל. השילוב של שיפור בתחרותיות ורווחים גדולים (וכך למעשה חיסכון בעלויות) הוביל לעודף עצום בחשבון השוטף של גרמניה.


מאז המשבר הכלכלי קצב גידול הפערים בין המדינות התאפס כמעט, אך הפערים נשארו בעינם. זה אומר שאם הביקוש המקומי בכלכלות צרפת או איטליה יהיה חזק מספיק כדי לחסל את האבטלה שנובעת מחוסר בביקוש, החשבונות השוטפים שלהן ייכנסו לגירעון. כלומר, כיום לא מעסיקים מספיק עובדים כי הם יקרים; אם הם יועסקו בגלל גידול בביקוש הפנימי, המחיר יהיה רווחיות נמוכה יותר וגירעון במאזן הסחר. כך, כדי שממשלות במדינות עתירות חוב יוכלו לצמצם את הגירעונות, הן צריכות לגרום להפסדים למגזר הפרטי.


ההצעה של גרמניה לפתרון הפערים בתחרותיות, היא שכל המדינות ילכו בעקבות המודל שלה. זה הצליח: ב–2016 כל החברות בגוש היורו, למעט צרפת, בלגיה, פינלנד וסלובקיה, ניהלו עודף בחשבונות השוטפים שלהן. החשבון השוטף של גוש היורו עבר מגירעון של 1.2% בתמ"ג ב–2008 לעודף של 3.4% ב–2016.


וכך קיימת סכנה, שאם צרפת תידחק על ידי גרמניה לשחוק את שכר העובדים (או לשפר את פריון העבודה) — מה שמכונה דפלציה מגבירת תחרותיות — מרין לה פן עלולה לנצח בסבב הבחירות הבא. מקרון חייב לשאול את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, האם היא מוכנה לקחת את הסיכון הזה.


הרפורמות בצרפת חיוניות. כך גם פיתוח מוסדות לחלוקת סיכונים בין חברות גוש היורו. ואולם, גוש היורו זקוק גם לזינוק בשכר היחסי בגרמניה. האם זה יקרה? אני חושש שלא.

מאת אתר דה מרקר
קטגוריות
ללא קטגוריה

הערות

מידע ונתוני מסחר -למשתמשים מחוברים בלבד. הרשמה/התחברות