נוקוטו

אחד מהנעלמים הגדולים של האזרח היא מה עולה בגורלה של ההלוואה שהוא מחזיר לבנק? הבנק המרכזי האנגלי פרסם את התשובה. זהירות: היא קשה לעיכול.
אחת התופעות המוזרות ביותר בעולם המודרני היא חוסר היכולת של האנשים לתאר ולהסביר מה זה כסף? איך הוא נוצר? מה הוא מיצג ואיך הוא מגיע לסיום דרכו בעולם?
התופעה היא תופעה מוזרה מכיוון שהכסף מלווה את חיינו מלידה ועד מוות. כל פעולה בחיינו קשורה במישרין או בעקיפין לכסף. לכן אין זה סביר שכל אזרח ששכלו בראשו לא יבין ולא ידע מה הן התשובות לשאלות הללו.
האמת היא שמדובר באמת בנושא לא פשוט להבנה רק מהסיבה שכל פעולה בדרך היא בלתי סבירה להגיון האנושי. ההבנה האנושית מסרבת להאמין שכך באמת עובדת השיטה ומרגע שמבינים איך העסק עובד באמת אפשר להתחבר לציטוט מפורסם של הנרי פורד שאמר: ” טוב שהאזרחים אינם מבינים את המערכת הבנקאית והכספית, מכיוון שאם הם היו מבינים, אני מאמין שהייתה פורצת מהפכה לפני עלות הבוקר.”
אז למה התכוון הנרי פורד כאשר אמר את מה שאמר?
רקע קצר
למרות חשיבותו של נושא שיטת ייצור הכסף בעולם המודרני על כל שלביה, הוא היה שנוי במחלוקת בקרב כלכלנים זה כמעט 80 שנה. לפני כשנתיים פרסם הבנק המרכזי האנגלי מסמך על דרך יצירת הכסף בכלכלה המודרנית וכך עשתה במרץ השנה גם קרן המטבע הבינלאומית כשפרסמה את המאמר “האמת על הבנקים“. שני הגופים עשו לראשונה סדר בכל התהליך. לצורך יצירת ההקשר העובדתי אחזור בקצרה על עובדות הבסיס כפי שמופיעות במסמכים שפורסמו:
א. הכסף בעולם המודרני מיוצר כחוב על ידי הבנקים המסחריים. בכל פעם שאזרח, חברה או ממשלה לוקחים הלוואה בנקאית נוצר כסף חדש יש מאין במחשבי הבנק.
ב. הכסף מיוצר כחוב נושא ריבית. זאת אומרת הבנקים יצרני הכסף גובים על “העבודה הקשה” ריבית מצטברת. בישראל סכום גביית הריבית השנתית על ידי הבנקים הוא יותר מ 40 מיליארד ₪ בשנה.
ג. המגבלה היחידה שעומדת בפני המערכת הבנקאית לפני מתן ההלוואה היא רצון הלווה לקחת את ההלוואה ורצון הבנק לתת את ההלוואה. הבנק המרכזי יכול רק להשפיע (על ידי קביעת שעורי ריבית) אבל לא לשלוט בגידול בכמות הכסף כהלוואות לציבור. יחס הרזרבה אינו מהווה מגבלה מעשית על כמות הכסף שהבנקים מייצרים.

אז מה עושה הבנק עם ההלוואה שאנחנו מחזירים לו?
לפי ההסבר הבנו שהמערכת הבנקאית מייצרת את כספי המדינה באמצעות חלוקת הלוואות לציבור בהליך שאפשר להגדירו יש מאין, מכיוון שהוא אינו תלוי בדבר אלא ברצונה להלוות ולייצר בכך כסף חדש למערכת.
השאלה המעניינת יותר היא מה קורה לכסף שחוזר לבנקים? ידוע לכל מחזיר משכנתא או כל הלוואה אחרת במדינת ישראל שכאשר אנחנו משלמים את חובנו לבנק בכל חודש, החזר החוב בנוי משני סעיפים: החזר קרן והחזר ריבית. החזרי הריבית מתועדים היטב בדוחות הבנקים וניתן לראות אותם בצד ההכנסות במאזן הבנק. אבל מה עם החזרי הקרן? עשרות המילארדים שחוזרים בכל שנה למערכת הבנקאית כהחזרי חוב עבור קרן ההלוואה לא מתועדים. מה קורה עם כספים אלה?
התשובה לשאלה זו אם עונים עליה בכנות היא כל כך מטרידה ואבסורדית. הנה מה שכותב הבנק המרכזי האנגלי על כך:
“כפי שלקיחת הלוואה חדשה יוצרת כסף, הרי שהחזרתה של הלוואה בנקאית מחסלת כסף. יצירת הלוואת על ידי הבנקים ותשלומן על ידי הצרכנים הינן הדרכים המשמעותיות ביותר בהן נוצרים ומחוסלים פקדונות בנק בכלכלה המודרנית”
למי שזקוק לתרגום: הכסף שחוזר למערכת הבנקאית כהחזר קרן ההלוואות לציבור מושמד, נגרס, מתאייד, או כל מילה מתאימה אחרת על ידי הבנק. הוא נעלם מהמערכת. אזרחי המדינה עבדו כל החודש, ייצרו מוצרים, קמו בבוקר מוקדם וחזרו לביתם בשעות הערב כדי לאסוף מספיק כסף להחזרי המשכנתא, אספו את הכסף החזירו אותו לבנק ופוף.. קסם. הכסף נעלם. רוצים כסף חדש? קחו הלוואה חדשה.

משל בריכת המים
הנושא כל כך לא הגיוני למחשבה האנושית התמימה, לכן האזרח הרגיל לא ימהר לתפוס את הפואנטה. כדי להמחיש את מחזור החיים של הכסף אפשר לדמות את מערכת הכסף לבריכה.
המים בבריכה הם הכסף. בראש הבריכה ברז מילוי. על הברז חולשים הבנקאים. על פי האינטרס העסקי שלהם הם מגבירים את הזרם ומייצרים בכך שפע של מים ( כסף) בבריכה או מחלישים את הזרימה ויוצרים מחסור ומחנק.
בתחתית הבריכה פתח ריקון. פתח הריקון פתוח באופן קבוע (החזרי הלוואות) . המים היוצאים מפתח הריקון מתפצלים וזורמים אל שתי בריכות שונות. חלק מהמים מגיעים לבריכת משנה, נקרא לה בריכת הריבית. והשני זורם לוואדי ונעלם (שלא כמו במחזור המים הוא נעלם באמת) . מבריכת הריבית זורמים המים חזרה לבריכה הראשית לא לפני שעשו ביקור בכיסי האליטות הפיננסיות.

לפי תאור גראפי זה ניתן להבין שבהתקיים מצב בו המערכת הבנקאית אינה מפיקה מספיק כסף חדש בערוץ ההלוואות, נוצר מחסור מידי במערכת, שהרי כספי ההלוואות שחוזרים מושמדים בכל יום שעובר. מכיוון שנוצר מחסור, המחסור מייצר את הצורך לקחת הלוואות חדשות.
כאשר האזרח הממוצע אומר אין לי כסף אני חייב הלוואה הוא מתכוון למצבו הפרטי מבלי להבין שזהו מצב המערכת כולה. המערכת כולה אומרת למעשה את אותו המשפט: אין לי מספיק מים (כסף) בבריכה , הדגים (האזרחים) מתחילים להחנק. צריך לקחת הלוואות חדשות כדי למלא את הבריכה שוב. לכן לבנק ישראל כמו לבנקים מרכזיים אחרים בעולם יש אינטרס לעודד אותנו בלקיחת הלוואות מהבנק על מנת לשמור שבריכת הכסף תשאר מלאה.
זהו מחזור החיים השטני של הכסף בימינו. אנחנו האזרחים כורים את הקבר של עצמנו בכך שאנחנו מחזירים את ההלוואות ומרוקנים את בריכת הכסף. ההחזר יוצר מחסור והמחסור יוצר הכרח לקחת הלוואות חדשות. מחזור חיים שמייצר עולם של עבדים שמקדישים שעות על שעות לעבודה סזיפית רק כדי להחזיר כספים שיעלמו שנייה אחר כך . עולם שמפוקח ונשלט על ידי המוסדות שהקמנו על עצמנו. הממשלה ושלטון החוק. שהרי הם אלה שמחייבים תוך שימוש באלימות שלטונית (חוקית) וענישה את החזר ההלוואות ואת ריקון בריכת הכסף.


האם זה הכרחי?
מי שרוצה להיות אמיתי עם עצמו חייב לשאול האם אופן הפעולה שתואר כאן הכרחי. שהרי אזרחי ישראל מייצרים תוצרת אמיתית שמקיימת את החברה כולה. תוצרת זו מיוצגת בכסף שבחלקו חוזר לבנק , מושמד, מיוצר שוב כהלוואות חדשות וחוזר חלילה.
השאלה היא האם מכונת הנעת ההמונים הזאת שמחייבת את האזרחים לקום בבוקר לעמל יומם תחת איום השוט הבנקאי מחוייבת המציאות. האם נקום בבוקר ללא האיום התמידי? זו שאלה רצינית שמחייבת תשובה אמיתית. כמובן לא במאמר אחד. אבל בקצרה, דעתי היא שהמערכת עצמה באופן פעולתה נותנת את התשובה לשאלה.

העבדות הישירה שבנתה את העולם העתיק הוחלפה בעבדות פיננסית נסתרת. החלפה זו שמלווה במצג שווא של חופש אזרחי ייצרה בתורה פריחה, יצירתיות ושפע כפי שקיים כיום. זאת אומרת הרגשת החופש גם אם המדומה היא זו שייצרה את הפריחה הטכנולוגית ולא שוט העבדות הנסתר . המסקנה מבחינתי ברורה. חופש יוצר רצון לפעולה. שוט העבדים מייצר פעילות אבל פעילות חסרה , פעילות מסורסת. לכן חייבים להגיע לשלב האחרון. לבנות מערכת של חופש אמיתי ולשחרר את רוח האדם לפעולה.


הכלכלה האמיתית