מומחה

במהדורה האחרונה של אפוק טיימס פורסם טור אישי שלי הסוקר את אחד הניסויים המרתקים שנעשו במאה השנים האחרונות בכסף. לטובת קוראי הכלכלה האמיתית- לפניכם הגרסא המלאה של הסיפור של וורגל המדגים כיצד החלטה אחת של עירייה באוסטריה להנפיק סוג חדש של כסף, הוציאה אותה ממצב של פשיטת רגל בדרך להפוך למשגשגת ביותר באירופה. תודה לישי אברמס על תרומתו הגדולה למאמר.

ניסוי בוורגל

השנה היתה 1932; העולם היה אחוז בצבתות המשבר הכלכלי הגדול ביותר שידע אי פעם. אדם אחד בעיירה קטנה החליט לנסות משהו חדש כדי לעזור לאנשים בקהילתו. בעשותו כן, העיירה עשתה היסטוריה כלכלית. העיירה היתה וורגל הגובלת עם חבל בוואריה בגרמניה. כדי להבין את הניסוי של וורגל עליכם להבין את האדם שמאחוריה. ראש העירייה מיכאל אונטרגוגנברגר.

מיכאל אוטרגוגנברגר

מיכאל נולד למשפחת איכרים טירולית וותיקה. הוא חי חיים של אירופאי עני מבלי ליפול למלכודת המנטאלית של עבודת צווארון-כחול קשה. הוא העמיד עצמו כשולייה למכונאי אמן. לאחר תקופת ההתמחות הוא הפך למכונאי-נוסע. בגיל עשרים ואחת הוא עבד במשרה הראשונה שלו בתחנת הרכבת של וורגל. חתירתו לצדק חברתי סיכנה את קידומו האישי. בהתייצבו למען עמיתיו העובדים בתור מארגן-עובדים, נעצר קידומו שלו למשרה גבוהה יותר. בשנת 1912 הוא נבחר כנציג ארגון מהנדסי הרכבת של אינסברוק בוועד לכוח-אדם. אולם לגבי פקידי רשת הרכבות האוסטרית הוא נחשב כאיש שייצג את האינטרסים של העובדים כנגד האינטרסים מבוססי-הכסף של הרכבת. מאוחר יותר היה אלכס וון-מוראלט עתיד לכתוב כי מיכאל אונטרגוגנברגר הדגיש תמיד שהוא איננו מרקסיסט.

וורגל

וורגל היתה עיירה קטנה באיזור טירול שבאוסטריה, אשר גדלה במהירות בראשית המאה העשרים. אז הגיעה ההתרסקות של 1929, אשר התפשטה תוך זמן קצר והגיעה לתוך אירופה. מיכאל היה חבר מועצת העיר. הוא הפך תוך זמן קצר להיות סגן ראש העירייה. בשנת 1931 הוא נבחר לראשות עיריית וורגל.

ראש העירייה החדש ניצב בפני קופה עירונית ריקה. תושבי העיר מוכת האבטלה לא יכלו לשלם את מיסיהם. בקופת העירייה נותרו רק 40,000 שילינגים, וחובותיה עמדו על 1.3 מיליון. זה לא היה קרוב מכדי לספק את רשימת הפרויקטים הארוכה שאונטרגוגנברגר רצה להוציא לפועל: פרוייקטים כמו תחזוקה, תיקון וסלילה-מחדש של כבישים וגשרים, תאורת רחובות, תחזוקת גנים ציבוריים, הרחבת רשת אספקת-המים כך שתכסה את כל העיר ונטיעת עצים לאורך הרחובות. אבל בשיא המשבר הכלכלי מתוך אוכלוסיה של 4300, היו 1500 מחוסרי עבודה ומאתיים משפחות היו חסרות-פרוטה.

סילביו גזל

מיכאל ידע שכל שלושת הבעיות היו ניתנות לפיתרון אם רק תימצא החוליה המקשרת ביניהן. החוליה המקשרת היתה כסף. הבעיות התקיימו כי לאף אחד לא היה כסף והפתרון הפשוט שלו היה, ליצור עוד ממנו. מיכאל קרא שוב ושוב את "הסדר הטבעי" מאת סילביו גזל. הוא דיבר עם אנשים בעיר ושיכנע את חברי ועדת הרווחה של וורגל לקיים ישיבה בתאריך 5 ביולי, 1932. בישיבה זו הוא נתן סיכום קצר ואז הציע "תכנית להקלת המצוקה". הוא ציין שזרימה מחזורית איטית של כסף היא הסיבה הראשית לכלכלה המקרטעת. כסף בתור אמצעי-חליפין נעלם יותר ויותר מידיהם של האנשים העובדים ומצטבר אל תוך ידיהם של מעטים, אשר צוברים ריבית ואינם מחזירים אותו לשוק. הוא הציע שבוורגל יוחלף המטבע הבנקאי הפועל בזרימה מחזורית איטית, באמצעות "איגרות פיצוי מאושרות". המועצה תוציא את השטרות והציבור יקבל אותם בערכם הנקוב המלא. השטרות יוצאו בערכים של 1, 5 ו-10 שילינג. מהדורה הכוללת 32,000 "איגרות כסף" הודפסה. רק כשליש מסכום זה הוכנס למחזור. כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, לא היה צורך אפילו להכניס למחזור את הסכום המלא שהודפס, בזכות המהירות העצומה בה הכסף עבר מיד ליד.

כסף-וורגל

הכסף שהיה קיים בקופת העירייה הושקע בחשבון חיסכון מיוחד, על מנת להוות גיבוי לסוג החדש של כסף שהעירייה עמדה להוציא. (על פי דיווח אחד, התקבל כסף זה כהלוואה מאגודת האשראי Raiffeisen המקומית. הכסף שהופקד ניתן בהלוואה לספקים אמינים בריבית של 6 אחוז, מה שהגדיל את פקדונות העירייה ואיפשר עוד יותר עסקאות עם העולם החיצון).
בתאריך 31 ביולי, 1932 קנה מנכ"ל העירייה את סדרת האיגרות הראשונה מוועדת הרווחה בערך נקוב של 1,800 שילינגים והשתמש בה לתשלום 50 אחוזים (שעלו אחר כך לכדי 75 אחוזים) ממשכורותיהם של כל עובדי העירייה כולל ראש העירייה. משכורות ראשונות אלה, מששולמו, הוחזרו לקהילה כמעט בו-ביום בצורה של תשלומי מס. ביום השלישי עלתה סברה שהאיגרות זוייפו, שכן 1800 השילינגים שהודפסו כבר הולידו תשלומי מס בסך 5,100 שילינגים. מיכאל אונטרגוגנברגר ידע את האמת: מהירותו של הכסף גדלה. כסף-וורגל פרי הגותו פעל את פעולתו. כסף-וורגל החליף ידיים פי 13-14 יותר מהר מכסף הלאומי.

כסף וורגל היה כסף שטרות-בולים. אגרות וורגל היו מאבדים 1% מערכם הנקוב מידי חודש. על מנת למנוע ירידת-ערך זו, חייב בעל האיגרת להדביק בול אשר ערכו כערך הירידה, ביום האחרון של כל חודש. בולים נרכשו בבית-המחוז. רכישתם של בולים אלה הוקדשה ליצירתה של קרן לשעת חירום. כמו כן, בתום כל שנה נדרשו התושבים להחליף את כל השטרות הישנים בחדשים. ההחלפה היתה ללא תשלום, במידה וכל הבולים הודבקו לשטר כנדרש.

תושבי וורגל מדביקים בולים על האגרת בסוף החודש

הסוחרים לא לקחו על עצמם סיכון כלשהו בכך שקיבלו את שטרות-וורגל, כיוון שאלה היו מגובים לחלוטין על ידי הלוואת המטבע-הלאומי אותה קיבל ראש העירייה מבנק החסכון ואשר אותה הפקיד שם. הדבר איפשר לכל המעוניין להחליף את כסף-וורגל בכל עת תמורת 98% מערכו הנקוב, במטבע לאומי. נראה שמעט מאוד אנשים עשו את ההמרה, מכיוון שהמחיר של 2% היה יותר יקר מהתשלום של 1% עבר תיקוף-מחודש של הכסף. יחד עם זה, כל כסף מקומי אשר הוחזר לבנק או שולם למועצה באמצעות מיסים, שוגר מייד בחזרה לדרכו, אל תוך המחזור בעיר.

בגלל שאף אחד לא רצה לשלם דמי ירידת-ערך (דמי אגירה), אנשים הוציאו את האיגרות מהר ככל האפשר. כסף-וורגל הפך על ראשה את כל התפישה של אגירת-כסף וחסכון-כסף. במקום תמריץ לחסוך כסף, יצר מטבע-וורגל תמריץ להשקיע כסף. ניתן לאמר שאנשים חסכו על ידי השקעה בדברים בעלי ערך אמיתי, במקום לחסוך על ידי אגירת ערך.

על צידם השני של האיגרות הודפסה ההצהרה הבאה: "לכל מאן דבעי! כסף שתנועתו המחזורית מתנהלת בעצלתיים, עורר משבר סחר חסר תקדים והטיל מיליונים לסבל שאין בלתו. כאשר שוקלים את הדבר מנקודת מבט כלכלית, הרס העולם כבר החל. הגיע הזמן, שבאמצעות פעולה החלטית ומושכלת, נפעל לעצור את צלילתה של מכונת הסחר וכך נציל את האנושות ממלחמות השמדת-אחים, תוהו ובוהו והתפוררות. בני אדם חיים על ידי החלפת שירותים שהם נותנים. מחזור-כסף עצל אחראי במידה רבה לעצירתם של חליפין אלה ומטיל מיליוני פועלים למצב של חוסר תעסוקה. על כן עלינו להחיות מחדש החלפה זו של שירותים ועל ידי כך להשיב את המובטלים אל שורות היצרנים. זו היא מטרתו של אישור העבודה, בהוצאתה של עיר השוק וורגל: הוא מרכך את אימתו של הסבל; הוא מציע עבודה ולחם."

השילינגים של וורגל

הצלחת וורגל
השפעתו של “הכסף המשני” היתה מרשימה. המיסים ששולמו בעזרתו, בחודש הראשון בלבד, איפשרו את פתיחתם של פרוייקטים ציבוריים שהעסיקו חמישים איש, כאשר משכורותיהם משולמות לחלוטין באיגרות. במחצית השנייה של 1932 הוציאה וורגל 100,000 שילינגים על בנייה וסלילה של 7 ק”מ של כביש והרחבת מערכת הביוב, כאשר העלות כולה מכוסה על ידי תשלום פיגורי מיסים. גם בנק החסכון שנתן את ההלוואה הרוויח, וההפקדות עלו על המשיכות לראשונה מזה חודשים רבים.

במהלך התקופה בת 13 החודשים שבה הכסף של וורגל היה במחזור, הוציא ראש העירייה לפועל את כל הפרוייקטים שתיכנן. המועצה אף בנתה בתים חדשים וגם גשר. בינואר 1933 החלה העיר לבנות מקפצת סקי ומאגר מים. כל זאת מבלי לקחת על עצמה חוב כלשהו.
אנשים השתמשו בשטרות גם כדי לשתול יערות מחדש, בציפייה לתזרים המזומנים העתידי שייתקבל מן העצים. כפי שניתן היה לראות, אנשים הזדרזו להיפטר מהכסף שברשותם גם על ידי תשלום מיסים. החובות והפיגורים הכבדים בתשלום מס שהיו עד להוצאת המטבע המקומי – נפרעו במלואם. רבים אף שילמו את מיסיהם מוקדם, לפני מועד התשלום הנקוב. הכנסות המועצה גדלו מ-2,400 ש"א בשנת 1931, לכדי 20,400 בשנת 1932. האבטלה בוורגל חוסלה, הגיעה לאפס אחוזים: תעסוקה מלאה. כלכלית, לא היתה אינפלציה. פוליטית, כול הצדדים המעורבים בזירה המקומית קיבלו את הכסף החדש.

שישה כפרים שכנים העתיקו את המערכת בהצלחה. ראש ממשלת צרפת, אדואר דלדייה, ערך ביקור מיוחד כדי לחזות ב"נס של וורגל". בינואר 1933, שוכפל הפרוייקט בעיירה השכנה קירכבול Kirchbichel, וביוני 1933, נשא אונטרגוגנברגר דברים בפני מפגש נציגים של 170 עיירות וכפרים שונים. מאתיים רשויות מקומיות אוסטריות היו מעוניינות לאמץ את הרעיון.

עדות ראייה אחת נכתבה על ידי קלוד בורדה, מאסטר בהנדסה מהפוליטכניקום של ציריך:
"ביקרתי בוורגל באוגוסט של שנת 1933, בדיוק שנה לאחר השקת הניסוי. אין אלא להכיר בכך שהתוצאה גובלת במופלא. הדרכים, הידועות לשמצה במצבן הנורא, משתוות עתה לאוטוסטראדה האיטלקית. קומפלקס המשרדים של ראש העירייה הושב לקדמותו באורח יפהפה בתור בית-כפר מקסים עם גלדיולות פורחות. גשר בטון חדש נושא בגאווה את השלט: "נבנה בכסף חופשי בשנת 1933". בכל מקום נראים פנסי רחוב חדשים, וכן רחוב אחד הנושא את שמו של סילביו גסל.
הפועלים באתרי הבניין הרבים כולם תומכים בקנאות במערכת הכסף החופשית. הייתי בחנויות: האגרות מתקבלות בכל מקום לצד הכסף הרשמי. המחירים לא עלו. כמה אנשים החזיקו בדעה שהמערכת אותה מנסים בוורגל מונעת יצירה של ערך, תוך שהיא פועלת בדרך נסתרת חדשה לניצולו של משלם המיסים. נראה שישנה טעות קלה בהשקפה זו. מעולם לא נראו משלמי מיסים אשר אינם נושאים קולם במחאה כאשר עליהם להיפרד מכספם. בוורגל אף אחד לא מחה. להיפך, המיסים משולמים מראש; אנשים מתלהבים מן הניסוי ומתלוננים מרה על התנגדות הבנק המרכזי להוצאתן של אגרות חדשות. בלתי אפשרי לכנות זאת "צורה חדשה של מס" לשיפורה הכללי של וורגל ותו לא. לא נותר אלא להסכים עם ראש העירייה שהכסף החדש מבצע את תפקידו הרבה יותר טוב מהישן. אני מותיר זאת למומחים לברר אם ישנה אינפלציה למרות הגיבוי של 100%. דרך אגב עליות מחירים, שהן הסימן הראשון לאינפלציה, אינן מתרחשות. עד כמה שהדבר נוגע לחסכון ניתן לאמר, שהכסף החדש מתעדף חסכון ראוי-לשמו, על פני צבירת הררים של כסף. היות וכסף מאבד מערכו בכך ששומרים אותו בבית, ניתן להימנע מאובדן הערך על ידי הפקדתו בבנק החיסכון. וורגל הפכה למעין מוקד עלייה לרגל עבור מאקרו-כלכלנים ממדינות שונות. ניתן לזהותם מייד על ידי ארשת פניהם המלומדת כאשר הם דנים ברחובותיה המתוחזקים למופת של וורגל, תוך כדי ישיבה ליד השולחן במסעדות. אוכלוסיית וורגל, הגאה בתהילתה, מקדמת אותם בברכה."

הבנק המרכזי

למרות שממשלת אוסטריה לא היתה עויינת כלפי ניסוי וורגל, הבנק המרכזי נכנס לפאניקה והחליט לאכוף את זכות המונופול שלו על ידי איסור על מטבעות משלימים. הבנק ניסה למנוע התפשטות של מערכות דומות מפחד לאבד שליטה על כמות הכסף שבמחזור, מה שהתפרש על ידו בתור אובדן היכולת למנוע אינפלציה. המפלגה הסוציאליסטית במחוז התנגדה אף היא לתכנית.
התיק הובא בפני בית הדין העליון של אוסטריה, אשר אישר את המונופול של הבנק המרכזי על הוצאת כסף. בתאריך 1 בספטמבר 1933, בדיוק 13 חודשים לאחר שהחל, הפכה הוצאתו של "מטבע חירום" לעבירה פלילית והתכנית נעצרה.
וורגל חזרה תוך זמן קצר לאבטלה של 30%. חוסר שקט חברתי התפשט במהירות ברחבי אוסטריה. בשנת 1938 סיפח היטלר את אוסטריה ואנשים רבים קידמו את היטלר כמושיעם הפוליטי והכלכלי.
גרמניה היתה בדרכה למלחמת העולם השנייה. לאחר תום המלחמה, הרבה ממה שקרה בגרמניה שלפני המלחמה, בדיוק כמו הדברים שקרו בזמן המלחמה, הודחק ודוכא על ידי העולם. גרמניה נבנתה מחדש בדמותו של המערב. הניסוי של וורגל הפך להיות נחלת ההיסטוריה.
בניתוח האירועים, סיכם אונטרגוגנברגר שכסף הנושא היטל הפחתה ממלא את תפקידיו של כסף באופן מיטבי בהרבה מאשר הכסף המולאם. הוא גם העלה את הרעיון שפיתרון זה ניתן ליישום ברמה של מחוזות, ואף של מדינות שלמות.

מה אפשר ללמוד?

אין דבר "קדוש" בכסף ה"לאומי" שכולנו גדלנו עליו. כסף - בין אם בתור טכנולוגיית-מידע, שבבי מתכת, פיסות נייר או אותות אלקטרוניים – הוא מה שאנשים יקבלו בתור תשלום עבור סחורות, שירותים ומיסים. העובדה שהכסף הקהילתי או המקומי יכלו לשמש כתשלום מיסים, וגם להיות מומרים במטבע לאומי מוכר, היא שעשתה אותו מקובל ומצליח.
קהילה במשבר חסר תקווה, למראית עין, מצאה דרך לסיים את הבעיות הבלתי-פתירות, לכאורה, של האבטלה, את ההדרדרות המקומית והחוסר בבסיס-מיסים מוצק, באופן שיתופי על ידי מטבע-בבעלות-הקהילה.
המועמד הראשי לתואר הגורם להתדרדרות של קהילות מקומיות הוא מערכת הבנקאות והכסף המרכזית. כסף "לאומי" הוא בהגדרתו פוליטי. הבנקים אף הם פוליטיים בכך שהם יוצרים מדיניות שתתעל עושר מקומי אל תוך המערבולת הפיננסית המרכזית שלהם. הבנקים המרכזיים אוספים כסף מאיזורים מקומיים במדינה ומשקיעים אותה באיזור שיש בו הרבה פעילות כלכלית. באופן כזה, מדלדלים את עושרה של הפריפריה, על מנת להזין את התיאבון הגרגרני של המרכז. אפילו אם חלק מהכסף מיובא-מחדש אל תוך הקהילה, הדבר מתרחש רק בצורה של הון שנמצא בשליטה חיצונית.

תוך כדי כך, מאבדות הקהילות והאיזורים המקומיים את השליטה בכלכלתן, וגם במערכות הפוליטיות שלהן, כשהן הופכות ל"איזורי קורבן" שנועדו לשמש – ולהיזרק. תהליך זה משוכפל כיום בתהליך ההתמרכזות של הבנק האירופאי והמטבע האירופאי האחיד. ריכוז כזה של עוצמה יצר מאז ומתמיד בעיות, ואין כל הפתעה בכך שהוא מנוצל לרעה.
בהתאם, אפשר וצריך שייתרחש ביזור של העוצמה על פי העקרון של ארגוני-בת. העדיפות לקבלת-החלטות ופעולה צריכה להיות ברמה המבוזרת וההיקפית ביותר האפשרית. רק כאשר החלטות ופעולות אלו משפיעות על רווחתן של הקהילות ברמה הגבוהה יותר או של האיזורים, אזי צריכה להיות השפעה לאלה האחרונות.
הדבר ידרוש מתן אישור לרשויות מקומיות ואזוריות ליצור מטבע משלהן, בצורת אגרות חוב נטולות-ריבית אשר ישמשו בתור כסף.

סחר חליפין קהילתי (אשראי מייצור עצמי)

כאשר דנים ברעיונות אלה, חשוב להבין גם את ההבדלים שבין "מטבע קהילתי" שתואר כאן, לבין מערכות חליפין קהילתיות (מערכות אשראי-מייצור-עצמי), כגון מערכות LETS ובנקים של זמן, אשר מבוססות בדרך כלל על שיתוף מאורגן מרצון של מידע בנוגע לסחורות ושירותים שהינם זמינים מאינדיבידואלים באיזור נתון. למידע נוסף על מערכות כאלה ניתן לפנות לכאן

למערכות כאלה יש 3 חולשות עיקריות:
1. הן נוטות להיות מוגבלות בהיקפן לקומץ משתמשים נאמנים.
2. אין תמריץ לבצע עסקאות. לכן יש אפשרות לאגירה של כסף ללא תזוזה.
3. הן יכולות להתרחב רק על ידי גיוס של יצרנים חדשים.
לעומת זאת, מטבע-קהילה מהסוג שתואר למעלה, יכול לשמש כל חבר בקהילה המקומית בתור אמצעי תשלום עבור כל סחורה ושירות. המגבלה היחידה להרחבת המחזור שלו היא - מי מסכים לקבל אותו. כך שהוא מעודד את כל צורות הפעילות הכלכלית. אם מאפשרים "ברות-המרה", ניתן לאפשר כך גם עסקאות עם אנשים וארגונים מחוץ לקהילה. כמובן שקהילות יכולות להסכים – כפי שעשו בטירול – לקבל זו את המטבע של זו כשווי-ערך.
למרות כל זאת יש לציין, שאשראי מייצור עצמי מבוסס על הרמה המבוזרת ביותר של גורם יוצר-כסף, שהיא היחיד, האינדיבידואל. מדוע שהזכות ליצור מטבע תהיה נתונה רק ביד "הרשויות" אפילו אם הן מקומיות? מערכות אשראי מייצור עצמי נותנות הצצה לאופן בו גם יחידים יכולים להיות שותפים ליצירת כסף, במסגרת מערכת המטבע הקהילתי.
ניתן גם לחזות אפשרות שמערכת אשראי עצמית תצמח מלמטה למעלה ותכלול בתוכה גם רשויות וגופים רשמיים, בנוסף ליחידים.

האם זה בר ביצוע עכשיו?

הדוגמא של וורגל מעלה כמה תנאים להצלחה:
* על המטבע להתקבל על ידי הרשות המקומית וארגונים "רשמיים" אחרים כתשלום עבור מיסים, אגרות, דמי שימוש וכו' ועליו לשמש אותן בתשלומיהן המקומיים.
* עליו להיות בר-החלפה תמורת המטבע הלאומי, אם כי ייתכן שיהיה צורך באמצעי הרתעה כלשהם – כגון הפחתה בערך הנקוב – כדי למנוע מכל כמות הכסף שנוצרה לצאת מן המחזור.
* חיוני לעודד את תנועתו המחזורית של הכסף בקהילה ולהניא אנשים מ"אגירת" כסף, על ידי היטלי-הפחתה (ירידה אוטומטית בערך הנקוב) כפי שתואר בהרחבה למעלה.
* יש ללמוד גם מהאופן בו ניסוי-וורגל סיים את חייו. יהיה זה הכרחי לעשות שינויים בחוקים הנוכחיים על פיהם אך ורק המדינה יכולה ליצור כסף בתור הילך חוקי. ולא, יימצאו עצמם מוציאי המטבע הקהילתי, ואולי אפילו משתמשיו, כשהם עומדים בפני סנקציות מצד המדינה.
* יהיה צורך גם לשכנע שכירים שהם אינם מרומים כאשר חלק – או כל המשכורות שלהם – משולמות במטבע מקומי.
שווה בהחלט לנסות. ייתכן שיימצא הכוח הפוליטי הדרוש כדי לתמוך ביוזמות שכאלה.

מאמר זה מכיל ברובו תרגומים מן המקורות הבאים:
http://alt-money.tribe.net/thread/70...a-b789d1757037
Demurrage: the DNA of tomorrow’s financial system?
http://www.panacea-bocaf.org/theworglschillings.htm


המקור המאמר: הכלכלה האמיתית