ישראל זיו
מריחואנה להמונים בישראל? החשבון האמיתי
by
, 15.01.2014 at 14:43
מי ירוויח מלגליזציה של המריחואנה בישראל ואיך זה קשור לגידול באי השוויון ?
מן העיתונות: "הצעת חוק: שימוש עצמי בקנביס לא יהווה יותר עבירה פלילית". "ישראל הופכת למעצמת מחקר רפואי בקנביס.תגובתי:
מהן הסיבות החברתיות והכלכליות האמיתיות שמאחורי קפיצת הדרך שעשתה ארה"ב ב- 2013 לקראת לגליזציה של המריחואנה ואיך כל זה קשור לישראל?
2013 סימנה נק' מפנה ביחס של אמריקה למריחואנה, בצורה פורמלית (קולורודו כסנונית הראשונה) או בלתי פורמלית (למעלה מ-15 מדינות הנוקטות במדיניות של "עצימת עיניים" ואי הפללה כלפי משתמשים פרטיים ו/או מתירות שימוש במריחואנה רפואית).
מאחורי הלגליזציה של המריחואנה עומדות שתי סיבות עיקריות, ואף אחת מהן לא קשורה לזכויות הפרט, או לדאגה לבריאות הציבור.
הסיבה הראשונה היא שמדובר בכסף גדול ! גם למשקיעים, שהזניקו את שעריהן של חלק ממניות החברות הציבוריות הרלוונטיות ( Pot Stocks ) במאות ואלפי אחוזים ( כולל מניות אליהם התייחסתי בפוסט "סטלנים לא עושים מהפכות" ושנסקו מאז בבורסה) וגם לבעלי עסקים, לעיריות ולקופת המדינה. לכאורה, כולם מרוויחים.
הסיבה השנייה, קשורה כמובן גם היא, בעקיפין לכסף: בתקופות של משבר כלכלי (להבדיל מפריחה או בועה פיננסית, תלוי בפוזיציה), הגידול במצוקת השכבות החלשות ומעמד הביניים והפערים ההולכים ומתרחבים בין ה-1% שממשיך להתעשר ולשלוט, לבין כל השאר, עלולים לייצר מחאה חברתית ופוליטית שתערער את שליטתו של ה-1% על ההון והשלטון.
מה הפתרון שמצאו האליטות, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, היושבים יחד על שיר הבשר, למרות מחלוקות אידאולוגיות וכלכליות?
לגליזציה של המריחואנה. הרי סטלנים לא עושים מהפכות, נכון?
קחו את קולורדו כדוגמה
ב- 1.1.14 הותרה מכירה של מריחואנה לצורכי שימוש פרטי שאינו רפואי בחלק מערי מדינת קולורדו. זו סנונית ראשונה. וושינגטון בדרך וזו רק ההתחלה.
לכאורה, ההצלחה נראית כמיידית:
-תורים ארוכים השתרכו ליד החנויות.
-הלקוחות מרוצים ומוכנים לשלם מחיר לא זול, אך זול משמעותית מהמחיר בשוק השחור.
-בעלי החנויות מחייכים ומצהירים שהם שוברים כל יום את שיא המכירות של היום שקדם לו.
-רשויות המס סופרות את הדולרים, עקב מס של 25% שהוטל על הסחר החוקי במריחואנה. מס בשיעור של 15% על מכירות סיטונאיות יופנה למימון הקמת בתי ספר במדינה, ומס של 10% על מכירות קמעונאיות ישמש למימון הרגולציה של ענף המריחואנה.
-מאות בקשות חדשות לפתיחת עסקים חדשים למכירת קנביס הוגשו ונמצאות בתהליכי אישור. צמיחה, כבר אמרנו?
-התיירות לקולורדו גדלה ברציפות, שכן המכירה מותרת גם לאלו שאינם תושבים. האם נראה בקרוב תיירות מאורגנת לקולורדו גם מחו"ל? לא בטוח, אבל תיירות פנים בארה"ב זה עסק אדיר, שממנו מרוויחים כולם, כולל חברות התעופה, המלונות, המזון, הרכב, הדלק, הרכבות ועוד היד נטויה...
-עסקים למכירה של ציוד גידול הידרופוני מדווחים על גידול דרמטי בהזמנות ( החוק מתיר גם הקמת "חממה ביתית" לגידול מריחואנה לשימוש פרטי).
- משרות חדשות נוצרות בשוק העבודה בקולורדו: בשנים האחרונות נוצרו בקולורדו לבדה אלפי משרות חדשות כתוצאה מהקמתם של עסקים בענף ומהתשתית שהקימה המדינה לפיקוח, רגולציה ואכיפת החוקים הקשורים לקנביס.
הסיבה החברתית: מריחואנה להמונים
או טו טו המונח "אופיום להמונים" יפסיק להיות ביטוי תיאורטי וסימבולי וייהפך למציאות חיינו.
אי השוויון בכל העולם גדל, ה-1% ממשיך להתעשר בעוד כל השאר מוצאים את עצמם חיים בעבדות מודרנית ונאבקים כדי לגמור את החודש. לא מדובר רק על ברזיל, מצרים או יוון.
בארה"ב עצמה כל אמריקאי שביעי מקבל תלושי מזון מהמדינה, האבטלה האמיתית כפולה מזו המדווחת והחלום האמריקאי התרחק ונגוז, בעוד המוביליות החברתית והמעמדית מצויה בקיפאון עמוק: אתה נולד חי ומת באותו המעמד בו נולדת והסיכוי שלך להגשים את החלום האמריקאי התפוגג לבלי שוב.
הנה כמה נתונים עדכניים:
-לפי מחקר של סיטי יוניברסיטי בניו יורק, בעשרים השנים האחרונות ההכנסה החציונית של המאיון העליון בניו יורק זינקה ב-60%, במונחים ריאליים, בעוד שהכנסות שני העשירונים התחתונים עלו ב-10% בלבד.
- המאיון העליון מתנתק מהעשירון העליון: הפערים מתרחבים לא רק בין העשירים לעניים, אלא גם בין העשירים ביותר לעשירים פחות: הכנסות העשירון העליון עלו בין 1990-2010 "רק" ב-30%, לעומת 60% בקרב המאיון העליון, כך שאם ב-1990 פער ההכנסות הממוצע ביניהם היה 250 אלף דולר בשנה, כיום הוא כמעט כפול.
-תוכנית תלושי המזון בארה"ב, (SNAP ) שממנה ניזונים כ- 48 מיליון אמריקאים, המקבלים בממוצע תלושים בשווי דולר וחצי לארוחה (!!) עברה לאחרונה שני קיצוצים משמעותיים בלחץ הרפובליקנים. אגב, התקציב השנתישל הסיוע לרעבים בארה"ב מסתכם ב- 75 מיליארד דולר בשנה. אם המספר הזה נשמע לכם מוכר, זה כי הוא זהה לסכום החודשי שמזרים ה- FED לשווקי האג"ח. קצת פרופורציה.
-בעוד הנשיא אובאמה נכשל ביישום תוכנית הבריאות ברת ההשגה (אובמה-קר) ונאלץ להתפשר עם הרפובליקנים ולקצץ בתקציבים חברתיים ובדמי האבטלה למובטלים כרוניים, מנהלים הרפובליקנים מאבק חורמה, נגד העלאת שכר המינימום ובעד קיצוץ דרמטי בקיצבאות ובמאפיינים מרכזיים נוספים של מדינת הרווחה. הרפובליקנים עושים זאת בחוכמה. בטרמינולוגיה שלהם, העולם מחולק ל- Takers (מקבלי קיצבאות, מובטלים, נזקקים) ול-Makers (מפרנסים ומשלמי מסים). במסגרת ההסתה, הם יצאו בקמפיין מתוקשר וארסי, נגד מקבלי הקצבאות למיניהן ומציגים אותם כפושטי יד ההורסים את אמריקה:
למי שרוצה להעמיק וגם לצחוק עד דמעות, צפו בתוכניתו המצוינת של ג'ון סטיוארט,
The daily show מתאריך 9.1.14 .
המשטרים ברחבי העולם מודעים לסכנה ליציבותם בשל העלייה באי השוויון, באבטלה ובעוני.
מדובר בפצצת זמן שהפתיל שלה הולך ומתקצר. בחלק מהמדינות היא כבר התפוצצה.
המערכת הפוליטית האמריקאית מסתכלת בדאגה על המהומות בשטוקהולם שוודיה, בכיכר טקסים בתורכיה, בכיכר תחריר במצרים, בפריז, לונדון או ריו והיא מבינה כי מחאה ה- OCCUPY המינימליסטית, ההזוייה והמנומסת שחוותה וכמעט נעלמה, עלולה להיות רק ההקדמה לסצנה העיקרית.
מה יקרה שנתחיל לשאול מה קורה כאן? אילו חיים אלה?
ברגע שתוכניות הריאליטי, הספורט והבישול יפסיקו להרגיע אותנו, להקהות את חושינו ולתעתע בנו להאמין שאנו בשליטה על חיינו, נהנים מפירות עמלנו ומתרבות פנאי מפותחת, ברגע שנתחיל לשאול את עצמנו שאלות קשות על מהות חיינו ואיך הגענו לאן שהגענו, אז בני אדם ברחבי העולם עלולים, או עשויים, תלוי בפוזיציה, פשוט לצאת לרחובות ולזעזע את המערכת הפוליטית, החברתית והכלכלית. אבל המשטרים והאליטות הכלכליות אינן מעוניינים בכך. זה רע לעסקים ולהגמוניה שלהם. מה הפתרון: לגליזציה של המריחואנה. סטלנים לא עושים מהפכות, לא מתגייסים למחאה חברתית ולא יאיימו על שיטה כלכלית וחברתית שלאליטות יש אינטרס עליון לשמרה.
נשאלת השאלה איך כך זה קשור לישראל?
-הרי בישראל עסקי המריחואנה הרפואית עדיין בחיתולים, בעוד הסחר הלא חוקי מוערך בכ- 2.5 מיליארד ש"ח בשנה.
-אין בישראל חברות ציבוריות או מכשירי השקעה המתמחים בתעשיית הקנביס לשימוש רפואי וקל וחומר פרטי.
-הדיון בהצעות חוק למדיניות "אי הפללה" של מעשנים, שלא למטרת סחר, לא מתקדם ולא בכדי.
אבל אם מסתכלים על חצי הכוס הריקה, ישראל אומנם מפגרת אחרי ארה"ב בקצב, אבל הכיוון הוא אותו הכיוון: גידול במימדי העוני, כל ילד שלישי עני וגם כל קשיש שני. 22% מהמשפחות סובלות מחוסר ביטחון תזונתי ( מילה מכובסת לעוני עד כדי כך שלא ברור מה שמים על השולחן לילדים בארוחה הבאה), גידול בפערים בין המאיון העליון לעשירון העליון ובינם לבין כל השאר, אפליית מס לרעת הכנסות מעבודה ולטובת הכנסות מהון, מחירי דיור שערוריתיים שלאף אחד אין אינטרס להפחיתם, מחירי מזון יקרים בעשרות אחוזים ביחס למדינות המערב ועוד היד נטויה.
כל זה קורה במשמרת של ממשלת ימין כלכלי, שפוגעת בהוצאה הציבורית ומקבעת את האבסורד בו מצבה הסביר של כלכלת ישראל (מאקרו) "מדלג" על מרבית אזרחיה. סיר הלחץ הזה מבעבע ובקצב הנוכחי הוא עלול להתפוצץ.
לכן, זה רק עניין של זמן עד שישראל תאמץ מדיניות דומה לזו של ארה"ב ותצעד לקראת מדיניות רשמית של עצימת עיין ושל "אי הפללה" ומייד אחריה להתרת שימוש במריחואנה לצרכים פרטיים. נוכל לקנות את העשב הירוק בפיצוציות, בבתי מרקחת, בחנויות ייעודיות ואף להזמינו און ליין עם משלוח הבייתה. נשמע הזוי? זה יקרה הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו.
ככל שאי השוויון והמצוקה יגברו, תתקצר הדרך עד ללגליזציה של המריחואנה בישראל.
יש מי שיראה בכך הזדמנות עסקית וכלכלית וינסה לחקות את היזמים המרוויחים מכך בקולורדו.
יש מי שלא ימצא בזה פסול, לא מוסרית ולא חברתית ויטען שבעצם כולם ירוויחו מזה משהו.
יש כאלו שחושבים שזה לא רלוונטי עבורם ולא מעניין אותם. זה מקח טעות.
יש כאלו שיגידו שישראל תאמץ מודל מיוחד ביחס שלה לקנביס, של ללכת עם ולרגיש בלי. אנחנו הרי אלופים בהליכה על הסף.
חבל רק שלא מתנהל דיון על הסיבות האמיתיות מאחורי הפיכתה של ישראל למעצמת מחקר עולמית בתחום המריחואנה הרפואית ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולה ישראל לבצע את קפיצת הדרך הרגולטורית ולהיהפך למעצמת מריחואנה של ממש.
מי שחושב שניתן לדחות את הדיון בבעיות הבוערות של החברה הישראלית על ידי לגליזציה של מריחואנה לשימוש עצמי, מי שחושב שכך ניתן לשמר את מעמדן של האליטות הכלכליות, בעוד עם ישראל טרוד במלחמת הישרדות כלכלית ומבולבל על ידי מדיניות מכוונת מלמעלה של ריבוי תוכניות ריאליטי, הימורים בחסות המדינה, שלל תוכניות ספורט, בישול ושירה ,ובקרוב גם עצימת עיין ואי הפללה של משתמשים במריחואנה ואם צריך גם באיזה משבר בטחוני או מדיני עסיסי שיסיט את תשומת ליבנו מהעיקר, טועה ובגדול.
מריחואנה אולי תקהה את הרגישות שלנו לעיוותים בחברה בישראלית, אך היא לא תפתור את הבעיות. במוקדם או במאוחר נצטרך לעבור תהליך בו נביט אל המראה, נפנים שה"ערבות הדדית מתה ותפוס כפי יכולתך זה העיקר" (גיא רולניק, 28.12.13) ונתחיל בתהליך התיקון, על ידי שינוי היחסים בינינו, ממלחמת כל בכל, ממשחק סכום אפס אכזרי ומדרוויניזם חברתי וכלכלי, ליחסים טובים המבוססים על דאגה והרגשת הזולת, התחשבות הדדית, נכונות לוויתורים והפנמה שהתלות ההדדית המוחלטת בינינו מחייבת צמצום באי השוויון. זה יהיה טוב לחברה הישראלית וכתוצאה מכך גם טוב לכלכלה הישראלית.
בארה"ב כבר מדברים מומחים בקול רם, ביניהם זוכי פרס נובל לכלכלה, יועצים לנשיאי עבר ומשקיעים מפורסמים ועשירים, כי השיטה הכלכלית הקפיטליסטית פועלת במיטבה כשהפערים הכלכליים נמצאים במינימום ולא במקסימום. בשורה התחתונה, ערבות הדדית איננה מיועדת ליפי נפש ולאלטרואיסטים, אלא דווקא לאנשים עם רגליים על הקרקע, שרוצים להרוויח וכמה שיותר.