ישראל איגרא

הדרישה של החברה לישראל בראשות ניר גלעד, מן המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור, להסכים לתספורת נוספת בחברת צים, היא שיא החוצפה בהתגלמותה.
המוסדיים שכבר ויתרו, על מאות מליונים מכספי החוסכים, בהסדר החוב הקודם של צים, חייבים לעמוד על קיומו של הסדר זה, על כל תגיו ודיקדוקיו.
האיום של עופר בפירוק החברה, הוא איום חלול. סילוקו של עופר משליטה בצים, לא רק שלא תזיק לה אלא תשפר במעט, את סיכוייה הדלים לשרוד.
ננסה להזכר יחדיו בהשתלשלות הארועים בצים, בשנים האחרונות ועל תרומתו של עופר למצבה של החברה כיום.
באופן מודע לא נעסוק כאן בעסקת השקשוקה, כי זו היתה עסקה, לטוב ולרע וכפי שתראו, היא מתגמדת מול ההתרחשויות שלהלן:
א. לפני הנפילה הגדולה והכואבת, בענף הספנות, בשנים 2008-9, מיהרה משפחת עופר לחתום עם צים, בעסקת בעלי עניין, על החכרה ארוכת טווח של ספינות חברת הספנות הפרטית-משפחתית שלהם, לחברת צים, בסכום של 850 מליון דולרים!.
מדוע עשו זאת? מי שמכיר את התנהלות ההובלה הימית, מכיר את התנודות ארוכות הטווח של הענף.
תקופת שגשוג גוררת עלית רווחים, גל של הזמנת אניות חדישות וגדולות יותר ואז מגיעה נפילה כואבת וחוזר חלילה.
במקרה של תקופת מיתון והאטה עולמית, כפי שחווה העולם מאז 2008-9, הנפילה כואבת יותר.

גרף של אינדקס המתאר את התפתחות מחירי התובלה הימית בתקופה שבה אנו עוסקים

(במאמר מוסגר, אם היתה לי יכולת איור, הייתי מצייר בגרף שלמעלה, את עופר על ערסל הקשור בצידו האחד לשיא, שבו מכר/ החכיר את ספינותיו לצים ובצידו האחר למגדל השעון, הביג בן בלונדון. לאורך הגרף של מחירי המשבר, ניצבים המוני הפנסיונרים הקטנים ופניהם למעלה.)
מדוע מיהרו העופרים לחתום עסקה ארוכה, של החכרת ספינותיהם לצים?
ההנחה הסבירה היא, שכמי שמכיר היטב את התנהגות הענף, חשו שהים סוער וקרובה התהפכות הגלגל. מה טוב יותר מאשר לקבע רווחים, לשנות השפל הצפויות.
בשוק החופשי, לא עמדו רבים בתור, באותם ימים, לעסקות מעין אלו, לספינות ישנות.
צים החברה הציבורית, היתה תחת ידם ובשליטתם המוחלטת, אומנם עם השקעה מינימלית שלהם, אך בהיקף של כ - 25% בלבד.
נדרשות אומנם, כמה פרוצדורות בדרך לאישור העסקה, אך הם קלות לביצוע. מעריכי השווי הביתיים, יטיבו לערוך חישוביהם, לפי הנדרש, במחירים נוכחיים או היסטוריים וימשיכו את גרף השווי הדמיוני קדימה. הדירקטורים יאשרו, המוסדיים יברכו והעסקה מבוצעת.
עסקת בעלי העניין אושרה כמובן כדין. הדירקטורים, העציצים, במקרה הטוב, או הסמי מושחתים במקרה הסביר, השתכנעו כמובן לתמוך בעסקה. המוסדיים, קיבלו את המלצת פועלים שוקי ההון, שתחת כנפיו של דני דנקנר, באותה תקופה וסמכו ידיהם על עסקה זו.
בתקופת המשבר, אופסנו חלק מן הספינות, במפרץ גדול בפיליפינים שם נהוג לאחסן ספינות מושבתות, שעלות תפעולן גבוה מתזרים ההכנסות הצפוי.
אחזקת הספינות המושבתות היתה כמובן בעיה של צים. דמי החכירה למשפחת עופר המשיכו לזרום כסדרם, כאילו פועלות הספינות המוחכרות במלוא הקיטור. אח! איזו עסקה! למשפחת עופר כמובן, לא לחוסכים הקטניםשכספי הפנסיה שלהם הושקעו באג"ח של צים ובמניות החברה לישראל.
ב. בתקופה זו הזמינה צים, באופן תמוה במקצת, ספינות נוספות במספנה בקוריאה.
לא ברור האם היתה זו עסקת אליבי, או מחשבה של הצורך בחידוש צי הספינות המיושן, בעיתוי גרוע.
בכל מקרה, הזמנה זו בוטלה. ביטול ההזמנה זו גרר את צים לתשלומי פיצויים של מאות מליוני ש"ח, למספנה הקוריאנית!
ג. משום מה, לא נשקלה בדירקטוריון של צים, או החברה האם, החברה לישראל, האפשרות לבטל גם את עסקת החכרת הספינות של משפחת עופר.
ד. באופן בלתי תלוי כמובן, החליטה הנהלת החברה לישראל בשנת 2008, על מענק רטרואקטיבי, של מליוני ש"ח לעידן עופר, כהוקרה על ניהולו המוצלח של עסקות הענק בתחומי הספנות. המוסדיים ברובם הגדול, אישרו מענק זה בהתלהבות!
(במאמר מוסגר אציין, שטרחתי להגיע לאסיפה הכללית להצביע נגד, עם כל ששת המניות של החברה לישראל שהיו ברשותי. לא ידעתי אז כמובן, את כל מה שסיפרתי לכם כאן, אך עשיתי זאת כצעד הפגנתי, כנגד עושק המיעוט, שבעצם החלוקה של מענק רטרואקטיבי, במקום חלוקת דיבידנד לכל המשקיעים, לאחר שכתבתי בנושא את הפוסט הראשון בבלוג שלי.
לסיכום: כשמסתכלים על נזקים איסטרטגיים אלו, שגרם עידן עופר לחברת צים, מתבקשת הנמקה חזקה מאד, מדוע לתת לו להמשיך ולהוביל את צים, במקום להוציא את החברה מניהולו ההרסני!
---------------------------------
מאמר שני בסדרה
קישור למאמר ראשון