התשואות על האג"ח עברו את ה-5% - האם זה ישפיע על החלטת הריבית?

כמה שעות אחרי הנאום של יו"ר הפד פאוול אתמול זה קרה - התשואות על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים חצו זמנית את רף ה-5%, לראשונה מאז שנת 2007; מה בנאום של פאוול גרם לזה לקרות ומה זה אומר לגבי החלטת הריבית הקרובה?

השוק העריך גם ככה שהפד לא יעלה את הריבית בהחלטה הקרובה - האינפלציה שנותרה ברמתה בחודש ספטמבר, שוק התעסוקה החזק ושוק הדיור המדשדש - אבל עכשיו יש גורם נוסף שאולי שם את החותמת על כך שהפד לא יעלה את הריבית בנובמבר ואולי אפילו לא בדצמבר - תשואות האג"ח.


פאוול גם ככה הניח את התשתית לכך שהפד לא יעלה ריבית בהחלטה הקרובה: "אנו קשובים לנתונים המתעדכנים המראים את חוסנה של הצמיחה הכלכלית והביקוש לעבודה", למרות שהוא סייג את הדברים באומרו שיש מהלכים שצריכים לעשות בכדי להחזיר את האינפלציה ליעד השנתי שקבע הפד שעומד על 2%.


אבל יכול להיות שהאג"ח כבר יעשו את העבודה בשביל הפד. התשואות הגבוהות על האג"ח אומרות שדברים רבים הופכים ליקרים יותר ומשפיעים על מגוון מוצרים כמו הלוואות, אג"ח קונצרניות ואפילו הלוואות מגובות משכנתאות. כשפאוול נשאל על תשואות האג"ח העולות הוא אמר: "אני חושב שאנחנו צריכים לשבת ולראות לאן זה הולך, בינתיים זה בבירור מקשיח את המצב הכלכלי".


כידוע, העלאת הריבית של הבנק המרכזי מטרתה לרסן את המשק ולהאט את הפעילות בכך שהיא מייקרת את הכסף. לעליה בתשואות על האג"ח השפעה דומה מאוד ולכן הן מייתרות את הצורך בהעלאת ריבית מצד הפד, ופאוול אפילו אמר זאת בעצמו: "כל הרעיון של העלאת ריבית היא להכביד על המשק, ותשואות גבוהות על האג"ח עושות בדיוק את זה".


כאמור, הפעם האחרונה בה התשואות על האג"ח הגיעו ל-5% הייתה ביולי 2007, אז הריבית של הפד עמדה על 5.25%. מחודש ספטמבר של אותה שנה כבר החלה הקריסה הכלכלית בארה"ב כאשר עד עד סוף 2008, תקופה של קצת יותר משנה, הריבית של הפד כבר הגיעה קרוב ל-0%. מה שכן ניתן לראות הוא שהפד לא העלה את הריבית מעבר לרמות שהוא נמצא בהן היום מאז שנת 2000, אז מבחינה היסטורית יכול להיות שאנחנו נמצאים בתקרה מסוימת גם ככה.


בכל מקרה, התמונה המלאה בארה"ב מורכבת מעוד הרבה גורמים חוץ מהתשואות על האג"ח. צריך לראות לאן תלך האינפלציה ובפרט מדד מחירי הליבה - בחודש ספטמבר מדד מחירי הליבה העיד על עליה שנתית של 4.1% לעומת חודש אוגוסט שהעיד על עליה של 4.3%. הירידה בנתון הזה באופן מהותי אומרת שיש ירידה במחירים והאינפלציה מאטה, אבל מאחר ומדד המחירים לצרכן נשאר זהה לחודש אוגוסט הפד יצטרך נתונים יותר מרשימים ועקביים מהנתון הזה, עם כמה שהוא אכן מעודד.


יש גם את שוק העבודה ונתוני התעסוקה - ככל שיש יותר משרות פנויות כך ההנחה היא שהשוק יותר בריא מאחר ובעלי העסקים יכולים להרשות לעצמם לגייס יותר עובדים, מה שמעיד על כך שיש להם יותר כסף. מספר המשרות הפנויות בחודש ספטמבר עמד על 336 אלף, זינוק גדול של 48% מהמספר בחודש אוגוסט שעמד על 227 אלף. בנוסף, שיעור האבטלה נשאר זהה לחודש אוגוסט ועומד על 3.8%, מה שגם כן מעיד על חוסנו של שוק העבודה האמריקאי בתקופה הזו אבל כמו האינפלציה נצטרך לראות האם המגמה הזו אכן נמשכת.


ועוד נדבך חשוב בכלכלה האמריקאית הוא שוק הדיור - הריבית על משכנתא ל-30 שנה (המסלול הפופולארי ביותר) הגיעה לשיא מאז שנת 2000 וחצתה את רף ה-8%, מה שבהתאמה הביא לשפל היסטורי בביקושים למשכנתאות מאז 1995. השילוב של מחסור בבתים למכירה ומגבלות כאלו ואחרות שדוחפות יותר קונים לשוליים הביא למכירת בתים קיימים בקצב שנתי מנוכה עונתיות של 4.04 מיליון. זה כבר נמוך בכמעט 22% מרמת המכירות באוגוסט 2000, כאמור הפעם האחרונה שבה שיעורי המשכנתא עלו על 8%.


כל הנתונים האלה רק באים להמחיש שבכלכלה האמריקאית, כמו בכל כלכלה אחרת, יש הרבה מאוד חלקים זזים ואף אחד לא לוקח מחשיבותו של האחר ובכלכלה כמו ארה"ב שהמטבע שלה נסחר כמעט בכל העולם ובכל תחום יש אפילו עוד יותר גורמים להתחשב בהם לפני שמחליטים לשנות מדיניות מוניטרית לכאן או לכאן.