תשואה של 900% ב–30 שנה: כך התמכרו המשקיעים למניות

כל דור בארה"ב חווה נפילות בשוק המניות, אבל המשקיעים נשארים נאמנים לבורסות — והן מתאוששות בדרך לעוד שיא ■ השוק הדובי האחרון, שהתחיל בסוף 2021, הגיע לקיצו בשבוע שעבר ■ יש לכך סיבות רבות, אבל נראה שהתבנית הזאת קשורה גם לנפש האנושית ■ הסטטיסטיקות תומכות בקסם המניות — למשל, ממרץ 2009 ועד היום עלה מדד 500 S&P ב–700%
2022 הייתה שנה טראומטית למשקיעי המניות, עם נפילה דו־ספרתית במדדי וול סטריט וירידות חדות בעוד מדדים רבים ברחבי העולם. במחצית הראשונה של 2023 הריבית המשיכה לעלות, האינפלציה התמתנה אבל נשארה גבוהה, המיתון התדפק על שערי הכלכלות — והבורסות עלו. הן עדיין עולות בארה"ב, אירופה ויפן.כשמסתכלים על גרף ארוך טווח של מדד S&P 500, הבנצ'מרק של שוק המניות האמריקאי, מגלים כי המפולות, גם הטראומטיות של שנת 2000 ושל 2008, נראות כמו גירוד על גרף עולה. זה נראה כך כי המדד נמצא עכשיו ברמה של 4,409 נקודות — קרוב לשיא כל הזמנים של כמעט 4,800 נקודות.
כדי לקבל תמונה ברורה יותר של תנודות המדד לאורך זמן ממושך, צריך להסתכל עליו בסקלה לוגריתמית — שם נראים היטב שני הזעזועים של המאה ה–21. הנפילה המהירה של שנת הקורונה בקושי עושה רושם.
ב–20 השנים בין 1928 ל–1948 היו למדד האמריקאי 11 אירועים של ירידות בשיעור גבוה מ–20% לעומת השיא האחרון — מה שנקרא שוק דובי. הנפילות היו טראומה, כולל המפולת של 1929, שבה איבד שוק המניות 45% בתוך 67 יום. ב–1930 התחילה מפולת הרבה יותר הרסנית, שנמשכה יותר משנתיים ונעצרה רק בהפסד של 83%. עד השנה שלפני הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה שיסעו הדובים את וול סטריט מדי שנה.

בשני העשורים הבאים, מ–1949 עד 1969, נקלע S&P 500 לירידות חדות רק ארבע פעמים. בין 1970 לשנת 2000 — שלוש פעמים. ב–24 השנים האחרונות היו בארה"ב ארבעה אירועי שוק דובי. השניים האחרונים היו מתונים וקצרים יחסית.
מאז סוף מלחמת העולם השנייה נהנה שוק המניות בדרך כלל ממגמה חיובית. היא נשענה על התנופה והדינמיות של הכלכלה האמריקאית, ועל הגלובליזציה שרתמה כלכלות רבות לסיפור ההצלחה האמריקאי.
בעשורים האחרונים המגמה תודלקה בכדורי מרץ — הורדת ריבית. ב–2008 התווספו סטרואידים אנבוליים — הרחבה כמותית: הדפסות כסף עצומות לתמרוץ הכלכלה, שהניבו רווחי ענק למשקיעים.
סופו הטרי של השוק הדובי האחרון, שהתחיל בסוף 2021, הגיע בשבוע שעבר. מדד S&P 500 עלה לרמה של 20% מעל השפל האחרון שרשם.
העליות בשוק המניות השנה הן תולדה של הציפיות לעצירת העלאות הריבית, ההתלהבות ממניות טכנולוגיה הקשורות לבינה מלאכותית, ואפילו של הציפייה כי מיתון שיבוא — יביא עימו הורדות ריבית, שמיטיבות עם המשקיעים.



סטטיסטיקה משכנעת
אבל אולי יש סיבות ארוכות טווח יותר, ששורשיהן בנפש האנושית יותר משהן נעוצות במהות של השוק ובגורמים פיננסיים? הקסם של המניות בוודאי נתמך על ידי סטטיסטיקות. אחת המשכנעות ביותר מספקת את המספר הבא: מאז מרץ 2009, אז הגיע המדד לשפל אחרי המשבר הפיננסי, הוא עלה ב–700%.
אם השקעתם בתחילת 2009 סכום של 1,000 דולר במדד האמריקאי — הם "שווים" כעת 8,000 דולר. כדי להבין עד כמה ההשקעה הזו הייתה מוצלחת, נשווה אותה להשקעה בשוק המכונה סולידי — אג"ח ממשלתיות וקונצרניות. מדד האג"ח האמריקאיות המצרפי של בלומברג הניב תשואה של 46% ב–14 השנים האלה. מי שהשקיע במדד המניות נאסד"ק, הכפיל את כספו פי 10.
אבל לא רק העשור וחצי האחרונים היו טובים למשקיעי מניות סבלניים. אם מסתכלים על 30 שנה, מגלים הכפלה של פי 10 במדדS&P 500 ושל פי 8.5 בנאסד"ק (שדישדש קשות בעשור שלאחר מפולת הדוט.קום).



הפנסיונרים בארה"ב אוהבים מניות
הפער הגדול כל כך בכדאיות ההשקעה במניות לעומת אג"ח גרם להן להיות חביבות במיוחד על מי שדווקא אמורים להחזיק יותר אג"ח ופחות מניות בתיקי ההשקעות שלהם: פנסיונרים. שני שלישים מבני 65 ומעלה בארה"ב מחזיקים במניות, ישירות או דרך קרנות וחשבונות השקעות פנסיוניים, לפי סקר של גאלופ שנערך באפריל 2023.
לפני המשבר של 2008 החזיקו רק חצי מהפנסיונרים בארה"ב במניות בתיקי השקעותיהם. מאז הם הגדילו את רכיב המניות בתיקי ההשקעות והחיסכון שלהם.
הקשישים האמריקאים — בני דור הבייבי בום, שנולדו בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה — אוהבים מניות, והגדילו את אחזקותיהם בהן בדור האחרון. יש שיעור מעט גבוה יותר בקרב בני דור ה–X וה–Y שמחזיקים במניות בארה"ב, אבל בהיותם צעירים יותר — הם אמורים להחזיק יותר מניות.
כלל האצבע הוא שככל שהגיל עולה צריך להחזיק פחות נכסי סיכון, כמו מניות, ויותר נכסים המספקים הכנסה ידועה, כמו אג"ח. אבל הבייבי בומרס מחזיקים ב–56% מכלל עושר המניות של ארה"ב, לפי נתוני הבנק הפדרלי מ–2022.
כל דור ודור בארה"ב, מבני הדור השקט, שנולדו לפני מלחמת העולם השנייה, ועד בני דור ה–Z שנולדו לעולם דיגיטלי והתחילו להיכנס לשוק העבודה רק בשנים האחרונות, חווה בבגרותו אירועי נפילות קשות, של יותר מ–20%, בשוק המניות.
מבין הצעירים הבוגרים, בני 18–29, יש ל–40% מניות — נתון מובן, בהתחשב בכך שחלקם עוד לא התחילו לחסוך ואפילו לעבוד. הם עברו את משבר הקורונה ואת משבר 2022. הבומרים היו בתחילת דרכם כבוגרים בשוק הדובי הנורא של שנות ה–70, שאחריו הגיעה תקופה ממושכת של עליות, שנקטעה במשבר "יום שני השחור" ב–19 באוקטובר 1987.
בשני המשברים הגדולים של המאה ה–21 הבומרים בוודאי היו בחרדה שכספי החיסכון שלהם ייעלמו. אבל החששות התבדו.


אפילו עלייה בריבית לא עוצרת את הבורסה
נתון מעניין נוסף הוא שבתקופות של העלאת ריבית — כשמביאים בחשבון את כל הזמן שעובר מההעלאה הראשונה עד האחרונה — שוק המניות נוטה לעלות (ראו טבלה), אף שהכלכלה בדרך כלל עוברת האטה ולעיתים נקלעת למיתון בגלל האפקט המרסן של הריבית.
מהלך העלאות הריבית הנוכחי בארה"ב עדיין לא הסתיים, אבל מ–16 במרץ 2022, אז הועלתה הריבית מ–0.25%, ועד השבוע, עלה מדד S&P 500 בשיעור זעום.
עם זאת, אם מגמת המדד תימשך בחודשים הבאים, ובהנחה שהבנק הפדרלי יעלה את הריבית עוד קצת — נראה שלסטטיסטיקה של שוק המניות תצטרף עוד תקופה חיובית בזמן שהריבית עלתה.


מניות להמונים
נראה גם כי ככל שהשנים עוברות והמשברים מתגלים כאדוות קלות שחולפות ונעלמות במגמה הכוללת של עלייה, גוברת הנטייה לאמץ את ההשקעה נושאת הסיכון של מניות. מחקר של אולריקה מלמנדייה וסטפן נאגל מ–2010 מראה כי ככל שאנשים נחשפים לתשואות גבוהות יותר לאורך חייהם, הנכונות שלהם לקחת סיכונים ולהשקיע בשוק המניות — עולה יותר.
להתפתחות חשובה בשוק המניות יש חלק לא מבוטל בכל זה: כניסת תעודות הסל והקרנות עוקבות המדדים והפופולריות הרבה שלהן. אלה הפכו את ההשקעה במניות לעניין זול ועממי.
ועוד נתון חשוב: כשמשקיעים במדד שהמניות בו משלמות דיווידנדים, התוספת לתשואה עשויה להיות לא מבוטלת. בפרט כשמביאים בחשבון ריבית דריבית.


כדי שתשואת המדד לא תהיה על הנייר
לתמונה הוורדרדה הזו יש סייג אחד ענקי: התשואות היפות הן על הנייר בלבד — ונהנים מהן רק אלה שנשארים באופן רציף, בלי תזזית של כניסות ויציאות משוק המניות. ב–1990–2019 התשואה השנתית הממוצעת של מדד S&P 500 הייתה 7.7%. הנתון נכון למי שקנה ולא נגע בהשקעה.
מי שהחמיץ את היום החזק ביותר מדי שנה, גרף רק 3.9% בשנה בממוצע. מי שהחמיץ את היומיים החזקים ביותר, כמעט שלא הרוויח — 0.8% בשנה.
מחקר ישראלי מ–2006 הראה שלמרות עליות בבורסה בתל אביב ב–1995–2005, הציבור הפסיד בגלל קנייה ומכירה של קרנות נאמנות מנייתיות. מחקר אחר הראה כי ככל שמאריכים את תקופת ההשקעה, הסיכון יורד, ובתקופות של 15 שנה הוא נעלם כמעט לגמרי.
בקיצור, התשואה (היפה למדי) ניתנה לסבלנים.