הסטארט-אפים שמפטרים היום, הם אלו שהתפרעו עם רכישות אתמול

הסטטיסטיקה מראה שאחוז גבוה מאוד מעסקאות הרכישה של חברה אחת על ידי חברה אחרת לא מצליחות. בגדול מדובר על משהו כמו 70%-90% מהמיזוגים והרכישות שנכשלים, תוצאה של קשיים למזג את התרבות הארגונית של שתי החברות ועוד שלל בעיות אחרות. הסטטיסטיקה הזאת נכונה גם לרכישות שמבצעות חברות ענק, שכבר פיתחו מתודולוגיה סדורה איך לבצע אותן, אז על אחת כמה וכמה לסטארט-אפים שעוד לא צברו קילומטרז' בכך.

ולמרות הסטטיסטיקה הלא מחמיאה, בשנה שעברה פצחו סטארט-אפים ישראלים בבולמוס של רכישת חברות אחרות מעבר לים. בהשראת הכסף הזול שאפשר לגייס כמה מימון שרוצים כמעט ולאור הלחץ של המשקיעים להשיג צמיחה מהירה בהכנסות, יותר ויותר סטארט-אפים ישראלים שכרו מנהלי מיזוגים ורכישות ושלחו אותם לעבודה.


שניים מהסטארט-אפים שהיו פעילים במיוחד בזירת הרכישות, לפחות מבחינת מספר העסקאות, הם חד-קרן התמלול האוטומטי ורביט ומפתחת תוכנת הכנסים ביזאבו. ורביט רכשה שורה של חברות לתמלול מבריטניה וארה"ב, חלקן ותיקות מאוד, במטרה לאמץ את תיק הלקוחות שלהן. לעומת זאת, ביזאבו קנתה חברה בקנדה, חברה אמריקאית , אחת בשוודיה ועל הדרך חברה ישראלית במטרה להרחיב את המוצר שלה.

ורביט וביזאבו הם גם שניים מהסטארט-אפים שהודיעו על מהלכי פיטורים גדולים. ורביט הודיעה על פיטורי 60 מתוך כ-580 עובדים, מתוכם עשרות בישראל. ביזאבו חתכה אפילו יותר בבשר החי וקיצצה 30% מתוך כ-400 עובדיה, 35 מתוכם בישראל. יכול להיות שזה מיקרי, כי בימים האחרונים היו גם לא מעט סטארט-אפ שלא ביצעו רכישות בכלל או קנו מעט מאוד ועדיין פיטרו, אך ייתכן שיש גם איזשהו קשר בין הרכישות של אתמול לפיטורים היום.


הרכישות שביצעו חברות כמו ורביט וביזאבו לא תמיד היו גדולות במיוחד, לפעמים עניין של מיליוני דולרים בלבד, אך הן עדיין הקטינו את קופת המזומן של החברות. קופת המזומן היא בימים אלו נכס חשוב במיוחד. כאשר סטארט-אפים כבר לא יכולים לגייס כמה שהם רוצים ובטח לא בשווי של פעם, הם צריכים לדאוג שהקופה שלהם תחזיק לפחות לשנתיים, כדי לשרוד את המשבר.


בנוסף, הרכישות האלו הגדילו את מצבת כוח האדם של הסטארט-אפים הישראלים, שבדרך כלל הבטיחו שישמרו על כל או לפחות רוב עובדי החברה הנרכשת. ב-2021, שנת החלום, אף אחד הרי לא חשב על לוותר על עובדים מרצונו.


אני בטוח שגם היום המנכ"לים של ורביט, ביזאבו ועוד סטארט-אפים ישראלים שביצעו רכישות בטוחים שהקניות שעשו תרמו משמעותית לארגון. בחלק מהמקרים זה אולי נכון. אבל הסטטיסטיקה מגלה שבהרבה יותר מידי פעמים הערך של הרכישות יתגלה כנמוך ממה שציפו ממנו.


בשנה שעברה נהוג היה להתפאר שהעובדה שסטארט-אפים ישראלים רוכשים חברות אחרות, ולא נרכשים בעצמם כמו בעבר, היא עדות לבגרות התעשייה כאן. אלא שנראה שבקרוב מאוד חלק מהעסקאות האלו שסטארט-אפים ישראלים עשו מסביב לעולם, יראו כמו משהו שקרה בלילה של שכרות אופורית, כזו שבסופה התעוררת עם הנגאובר.