החשש הגדול: המשקיעים יברחו, מחירי הנכסים יקרסו, ואסון כלכלי ייפול על העולם

כלכלת ארה"ב חזויה לצמוח ב-7% השנה, ורמות המחירים זינקו – אך הבנק הפדרלי משאיר את הריבית ברמה אפסית וממשיך את ההרחבה הכמותית ■ מאז 2008 השוק והכלכלה התרגלו למדיניות המרחיבה, וההנחה היא שבלעדיה אסון כלכלי כבד יתרחש
מעולם לא היה הביטוי Damned if you do, damned if you don’t – שהמקבילה העברית שלו, בקירוב, היא "אוי לך אם תעשה זאת, אוי לך אם לא" – קולע יותר עבור הבנק הפדרלי במילניום הנוכחי מאשר עתה.

ג'רום פאואל, יו"ר הבנק הפדרלי, נדרש להתפתלויות של אמני בריחה ברמה עולמית, או לאקרובטיקה שסיימון ביילס יכולה להתקנא בה – כדי לשכנע את השווקים שהבנק המרכזי של הכלכלה הגדולה בתבל נמצא בשליטה, ושהוא מסוגל לתמרן היטב את הכלכלה והשווקים, במה שעשוי להיות הדילמה הקשה ביותר שהיא נמצאת בה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת. הדילמה הזו לא בלעדית לארה"ב: בנקים מרכזיים בעולם מתלבטים בה, או שיצטרכו להידרש לה בקרוב.

מאז 2008 התרגלה הכלכלה – ויותר ממנה, השווקים – לריבית אפסית ולהזרמות נזילות באמצעות הרחבה כמותית. הנחת העבודה הבסיסית היא שללא שני התנאים האלו, גלגלי הצמיחה ייעצרו, המשקיעים יברחו, מחירי הנכסים יקרסו, ואסון כלכלי ייפול על העולם.

השנה חזויה כלכלת ארה"ב לצמוח ב-7%, ובשיעור קרוב לכך גם הכלכלה העולמית. רמות המחירים בארה"ב זינקו בשיעור הגבוה ביותר זה עשורים. אף על פי כן, הבנק ממשיך להחזיק את הריבית ברמתה האפסית ולהמשיך להדפיס 120 מיליארד דולר בחודש.




כשאותת שיקדים להעלות את הריבית – בעוד 18 חודשים, לא פחות – שוקי המניות הזדעזעו ונפלו במשך כמה ימים רצופים. תשואות האג"ח הארוכות צנחו ועקום התשואות השתטח.

ביום שלישי בשבוע שעבר חזר פאואל למסורת – אחרי מסר שמפיל את השווקים, הוא עבד שעות נוספות בניסיונות הרגעה.

הנגיד הסביר כי האינפלציה אינה מהווה סיכון, הפד לא יעלה ריבית מוקדם מדי בגלל אינפלציה, ואין סיכון לסטגפלציה (שילוב של אינפלציה ומיתון) כמו שהיה בשנות ה-70. המסר צלח, והשוק עלה, נאסד"ק ו-S&P 500 שברו שיאים, שוב. מדדי וול סטריט סגרו את השבוע בעליות של 3%-2% מהטובות שהיו להם בזמן האחרון, כשהם זוכים לרוח גבית מתוכנית התשתיות שהציג ממשל ביידן בשיתוף כמה סנאטורים רפובליקנים בסנאט. אפילו נתוני אינפלציה מדאיגים חדשים לא ממש דיכאו את המשקיעים.

מה יכול יו"ר בנק מרכזי להגיד במצב כזה? אם יגיד שהוא מודאג מאינפלציה, השווקים ייפלו. אם יעלה ריבית, הוא מסתכן בבלימת ההתאוששות הכלכלית, לפחות בתיאוריה. אם הוא משאיר את מדיניותו הנוכחית, הוא מייצר נזילות יתר ומסכן את הכלכלה בהתחממות.

רק לפני שבועות ספורים החשש מאינפלציה הפיל את השווקים – האם הוא יתעורר מחדש? והאם הכלכלה תוכל לעמוד בפרץ ממושך של עליות מחירים? זה פוגע בצרכנים, ועלול לשחוק את כוח הקנייה. העלאת ריבית בארה"ב גם תחולל זעזועי משנה בשווקים מתעוררים ובשוקי המט"ח – כפי שקרה במהלך צמצום ההרחבה הכמותית ב-2013 (Taper Tantrum), שמככב בסיוטיהם של בנקאים מרכזיים ברחבי העולם.

לפחות לגבי תעסוקה – שהיא אחת המשימות החשובות שלו, בצד יציבות מחירים – הבנק הפדרלי לא באמת צריך לדאוג. גם אם יעלה את הריבית, המחסור החמור בעובדים בארה"ב כעת ידרבן גיוסים. ייתכן אפילו שהעלאת ריבית תדרבן עובדים לחזור לשוק העבודה, לנוכח סיכויים להאטה עתידית.

ריי דליו, מייסד קרן הגידור הגדולה בעולם, ברידג'ווטר אסושיאייטס, הוא אחד המשקיעים המשפיעים בעולם. הוא מעריך שהבנק הפדרלי יצטרך להעלות ריבית מוקדם מהצפוי. גם ג'יימס בולארד, אחד מבכירי הבנק הפדרלי, חושב שתהיה העלאת ריבית ב–2022, לפני המועד שפאואל דיבר עליו. אחרת, סבור דליו, יהיה קשה לחמוק מהתחממות הכלכלה בעקבות הצפתה בכסף זול.

דליו מזהיר שמצב כזה יפגע בארה"ב, שתצטרך לממן את הגירעונות שלה בהנפקות אג"ח, ותצטרך לשאת בעלויות מימון גדולות יותר. הבנק הפדרלי, כמובן, יוכל להיחלץ לעזרת הממשל ולהמשיך לרכוש אג"ח, אבל אז הוא חוזר לנקודת האפס של רכישות אג"ח בהיקף גדול – ואפילו אולי יידרש להגדיל את הרכישות.

אז אין פלא שהשווקים תנודתיים כל כך. בשבועות ובחודשים הקרובים תמשיך עבודת השכנוע הנמרצת של הבנק הפדרלי. הוא ינוע בין טפטוף מסרים יותר ריאליסטיים בנוגע לאינפלציה ולריבית, לבין שיחות מוטיווציה למניעת קריסתו של השוק.

אפילו עבור הממשל הדמוקרטי בארה"ב מהווה המצב הכלכלי והמדיניות המוניטרית דילמה. אם האינפלציה תתחזק, מחירי הדלק והמזון הגואים עלולים לעצבן את ציבור הבוחרים לקראת בחירות האמצע של 2022. אם הריבית תעלה והשווקים ייפלו, מצב הרוח הלאומי עלול להתקלקל גם הוא. למזלו של פאואל, ג'ו ביידן מכבד את עצמאות הבנק המרכזי, ולא מנאץ את מקבלי ההחלטות שלו כפי שעשה קודמו בתפקיד, דונלד טראמפ, במשך חודשים ארוכים, בניסיון ללחוץ עליהם להוריד ריבית. אבל זוהי נחמה פורתא בימים קשים אלה עבור יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי.