איך תוכלו לזהות בועה: מצבעונים הולנדיים ועד מניות אינטרנט

הרבה לפני ה־SPACs וה־NFTs, משקיעים נהרו אחרי הכול - מפקעות של צבעונים ועד אתר Pets.com • מה שמראה ההיסטוריה היא שפינה חדשנית של עולם הכספים, עשויה להפוך לטירוף המושך רמאים וגורם למשקיעים קטנים להימחק




לפני כ־300 שנה, אנשי כספים באירופה היו בשיגעון מהתחזיות הכלכליות של חברות מסחר חדשות שקיבלו זכויות מיוחדות במסחר הבינלאומי על ידי ממשלות צרפת ואנגליה. המניות של מכשירי המסחר האלה - חברת הים הדרומי של אנגליה וחברת מיסיסיפי הצרפתית - זינקו ואז התרסקו ב־1720, ומחקו הון של עשרות משקיעים זועמים.

אפיזודות כאלה גורמות לכמה היסטוריונים של הכלכלה להביט בחשד על מה שקורה בשווקים הפיננסיים היום, כשוול סטריט שוב כבולה על ידי השיגעונות התמוהים המניעים משקיעים לכלי השקעה חדשים.

מחיר הביטקוין, מטבע הקריפטו, עלה יותר מפי שישה בשנה האחרונה. בינתיים, חברות מעטפת המכונות חברות למטרת רכישה מיוחדת - SPACs, הנרשמות בבורסה ואחר כך קונות חברת יעד - גייסו יותר מ־100 מיליארד דולר השנה, לפי נתוני Dealogic. משקיעים גם נוהרים אחרי האסימונים שאינם בני החלפה (NTF), תעודות מקוריות דיגיטליות לגבי פרטי אספנים מקוונים, כמו אמנות או חתימות.
האם מכשירים אלה מצביעים על עולם חדש ומופלא בפיננסים, או על משהו אחר?

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות
ההיסטוריה מלמדת ששיגעונות בהשקעות קשורים לעתים קרובות בחדשנות פיננסית, מכשירים חדשים שנוצרו על ידי מתווכים בוול סטריט, אפופים מסתורין ומונעים על ידי ציפיות לרווחים עתידיים גדולים. לעתים זה עובד רע מאוד.

צמיחה במחויבויות חוב המוצמד לערבות (בפועל, חבילות של משכנתאות בסיכון גבוה) והחלפות על פירעון אשראי (עסקאות ביטוח לגבי משכנתאות בסיכון גבוה) היו קשורות קשר הדוק למשבר הכלכלי של השנים 2008-2009, שכמעט הפיל את כל המערכת הפיננסית של ארה"ב. לפני כן, היו חברות אינטרנט ללא רווחים בשנות ה־90 שנרשמו בבורסה עם הערכות שווי עצומות. רבות מהן עלו באש עוד לפני שהרוויחו אפילו אגורה.

לפני חברות המסחר של המאה ה־18 - שסחרו בעבדים, בין היתר - היו פקעות הצבעונים ההולנדיות בשנים 1636 ו־1637, שהיו מבוקשות בגלל המגוון בהן ויכולתן לגדול מחדש. על פי ספר היסטוריה שנכתב על ידי צ'רלס מקיי, "אשליות פופולריות יוצאות דופן ושגעון ההמונים", פקעת אחת של צבעוני מזן וייסרוי הייתה שווה בתקופה ההיא שתי חבילות חיטה, ארבע חבילות שיפון, ארבעה שוורים, שמונה חזירים, 12 כבשים, שני נאדי יין, בירה, חמאה, גבינה, מיטה, חליפת בגדים וגביע שתייה מכסף.

צ'רלס קינדלברגר, הפרופסור המנוח מ־MIT שכתב את הספר הפופולרי "מניות, פאניקות והתרסקויות", הגדיר ספקולציות מסוג זה כהצעות תיקון מהסוג הקשוח.

"תקופות של חדשנות גדולה הן מעניינות מנקודת מבט של משקיע כי ניתן להצדיק טווח רחב של הערכות", אמר רובין גרינווד, פרופסור בביה"ס לעסקים של אוניברסיטת הארוורד שחקר בועות כלכליות. הוא אומר שעוד דוגמא קלאסית הייתה הפריחה בשנות ה־20 בקרנות סגורות, תיקי השקעות שנסחרו בבורסות. לפני התרסקות הבורסה ב־1929, הנפקות של קרנות סגורות האמירו ומחירי הקרנות עלו הרבה מעבר לערך של האחזקות בתיקים שלהן.

רמאים לעתים קרובות הם חלק נלווה לפריחה הכלכלית. זה כולל את רוברט נייט, האיש שעזר "לבשל" את ספרי חברת הים הדרומי, ברח מאנגליה ובסוף היה בכלא באנטוורפן תקופה מסוימת. וכמו היה ברני מיידוף, שבנה הונאת פירמידה משלו שהתרסקה בדצמבר 2008. הוא מת בכלא בחודש שעבר.

"מינוף זה העניין הקטלני"
גרינווד אומר שלעתים קרובות החדשנות הפיננסית עצמה עשויה לשרוד את הבועה והתפוצצותה, כפי שקרה עם הרעיון של קרנות הדדיות סגורות בשנות ה־20 ומניות אינטרנט בשנות ה־90.

בעוד שהזינוקים המוזרים למראה בהשקעות במכשירי השקעה חדשים יכולות להיות סימן לכך שמשהו אינו כשורה בשווקים, זה לא חייב להיות המקרה. "הרבה דברים נראים כמו בועות ואינם בועות", אמר גרינווד. מניות טכנולוגיה האמירו בשנות ה־90, העיר. הן באמת חזו עשור שלם של שגשוג. אי הוודאות היא אחד הגורמים שהופכים בועות לאפשריות. זה לעתים סביר לטעון נגד עצם הרעיון שקיימת בועה עד שכבר מאוחר מדי.

"להצביע על קיומה של בועה ברמת השוק זו משימה של כסילים", אמר גרינווד. "אני מאוד מעוניין בשאלה הזו, אבל לא הצלחתי ועבדתי על זה תקופה לא קצרה".

ווילם בויטר, פרופסור מבקר באוניברסיטת קולומביה והיסטוריון של בועות, אמר שהחדשנות היא בפני עצמה הצעת תיקון לוול סטריט. היא קורית כל הזמן, בזמנים נורמליים או אחרים. מה שבולט לגבי החדשנות הפיננסית בזמן בועות הוא שמכשירים חדשים הופכים לכלי לספקולציה והגזמה. החדשנות עצמה עשויה לא להיות הבעיה. הבעיה יכולה להיות אולי כשהשקעה בכלי החדש מונעת על ידי גל של הלוואות. "מינוף זה העניין הקטלני", אמר בויטר.

זה בהחלט היה המקרה בשנות ה־2000, כשמחויבויות החוב הקשור בערבויות עזרו להניע את ההלוואות למשכנתאות. בין 2000 ל־2008, החוב בתחום הפיננסי בארה"ב עלה יותר מפי שניים מ־8.7 טריליון דולר ל־18 טריליון דולר; בקרב משקי בית עלה החוב מ־7.2 טריליון דולר ל־14.1 טריליון דולר, לפני נתוני הפדרל ריזרב.

הפעם הדפוס שונה. למרות שהחוב הממשלתי עולה במהירות, החוב בתחום הפיננסי נותר נמוך מהשיא שלו ב־2008 והחוב בקרב משקי בית עולה יותר לאט מאשר בתחילת שנות ה־2000. מ־2012 עד 2020, החוב בקרב משקי בית עלה ל־16.6 טריליון דולר. הנתון הזה נותן לבויטר נחת מסוימת.

"יש סימנים, אינדיקציות להגזמה, אבל הם לא הובילו אותנו עדיין בנתיב לצמיחה באשראי שלא ניתן לתחזק אותה", אמר בויטר.