חוק התחרות הכלכלית הוא קריאת השכמה למנהלים ולבעלי חברות

רשות התחרות גילגלה לפתחם של מנהלי החברות את האחריות לשמירה על חוק ההגבלים ■ תורם להרים את הנטל הזה - ולהישמר

התיקון לחוק ההגבלים העסקיים שהתקבל באחרונה בכנסת (וייקרא מעתה "חוק התחרות הכלכלית"), טומן בחובו מהפכה ביחס של החוק לשוק הפרטי. בין שלל הסעיפים המתוקנים - שעוסקים בנושאים טכניים ברובם, כגון שינוי ברף חובת הדיווח של מיזוגים, משך הזמן הקצוב לבדיקת מיזוג, או פטור מהסדר כובל - נכללים שלושה תיקונים שאמורים להיות קריאת השכמה לכל הבעלים והמנהלים בחברות.





הראשון הוא תיקון סעיף 48 לחוק, הקובע את אחריות המנהלים ונושאי המשרה בחברה. בעבר, אם בוצעה עבירה בחברה ואם המנהלים בחברה לא עשו כדי למנוע את ביצוע העבירה, היתה להם חבות פלילית. התיקון החדש קובע כלל חדש, לפיו אי פיקוח אקטיבי ואי מניעה של עבירות תחרות מהווה עבירה פלילית.


גם אם החברה לא ביצעה כל עבירה על חוק התחרות הכלכלית - אי פיקוח מטעם נושאי המשרה הוא עבירה פלילית שהעונש עליה הוא עד שנת מאסר, או קנס. המשמעות מבחינת החברות ברורה - דיני התחרות צריכים לעבור לקדמת תשומת הלב הניהולית.


מהפכה נוספת שטומן בחובו התיקון הוא הרחבת ההגדרה של בעל מונופולין. בעבר, המבחן היה פשוט: אם נתח השוק של החברה היה גדול מ–50% בשווקים בהם היא פעילה - נחשבה החברה לבעל מונופולין. התיקון לחוק הוסיף מבחן ולפיו בעל מונופולין יהיה גם מי שיש בידיו כוח שוק משמעותי, אפילו אם נתח השוק שלו קטן מ–50%. בכך, נשללה הוודאות מחברות רבות, שכן שאלת קיומו של כוח שוק היא שאלה סבוכה ומורכבת, שהתשובה לה פעמים רבות ניתנת לפענוח רק בדיעבד, ובעזרת נתונים שאינם בידי החברה עצמה.


אמנם אין עבירה בעצם היות חברה בעלת מונופולין. ואולם דיני האסור והמותר של המונופולין מקיפים היבטים רחבים ביותר בהתנהלותה של כל חברה. יותר מכך — שאלת היות חברה בעלת מונופולין קריטית לשאלות רבות הנוגעות לחייה של החברה.


חברה שהיא בעלת מונופולין, בכל שוק שהוא, חייבת להגיש הודעת מיזוג על כל מיזוג שהיא מבצעת, קטן ככל שיהיה. אי הגשה היא עבירה פלילית (ומאפשרת לרשות לבקש את פירוק המיזוג בדיעבד). גם קיומם של פטורים למיניהם, שנועדו להקל על חברות בהתנהלותן, מותנים באי היות החברה בעלת מונופולין.


אם החברה תרצה ללכת על בטוח, יהיה עליה לגזור על עצמה להתנהג כאילו היא מונופולין, אפילו אם היא לא - ובכך לרסן את יכולותיה התחרותיות ולפגוע גם בעצמה וגם בתחרות בשוק. אם תתעלם החברה מאי הוודאות - היא עלולה למצוא את עצמה חשופה לאכיפה פלילית, לקנסות ולתביעות אזרחיות.


גם כאן הפתרון הוא הגברת המודעות והפיקוח של המנהלים על פעילות החברה, תוך ניטור פעילותה ומעמדה בשוק.


בצד הרחבת חוסר הוודאות, הגדיל המחוקק את גובה הקנס שרשאית הממונה על ההגבלים לקבוע להפרות של דיני ההגבלים העסקיים; קנס שמשמש, בין השאר, נגד הפרות של דיני המונופולין. הגדלה זו של תקרת הקנס (8% ממחזור המכירות של החברה, ועד 100 מיליון שקל) תפגע בעיקר בחברות שהיקף פעילותן רחב - שכן עד היום הקנס המקסימלי היה נמוך פי ארבעה בערך.


התיקון שאושר הפך את חוק התחרות הכלכלית לזירה מורכבת ומסוכנת לחברות הפועלות בישראל. נושאי המשרה בחברות אלה מחויבים לפקח באופן אקטיבי על הטמעת חוק התחרות בפעילות החברה. לצד זאת, הפיקוח על חברות שייחשבו כבעלות מונופולין הפך למורכב וסבוך מבעבר.


הסיכון האישי, כמו גם הסיכון לחברה, בשל אי פיקוח או כישלונו, הם משמעותיים - ברמה הפלילית, בגובה הקנסות ובחשיפה לתביעות נזיקין אזרחיות.


רשות התחרות גילגלה לפתחם של מנהלי החברות את האחריות לשמירה על חוק ההגבלים. עכשיו הגיע תורם להרים את הנטל הזה, ולהישמר.