פוסטים אחרונים בבלוג
אנחנו בפייסבוק
הסוציולוג הגרמני גיאורג זימל היה אחד הראשונים להגדיר את התופעה המוכרת היום כ"היצף מידע". זימל טען שתושבי ערים גדולות נחשפים לגודש של אנשים, התרחשויות ותחושות שגורם להם להתנתק, לסנן מידע, לאבד את יכולת ההבחנה ולהפוך אדישים לסביבתם. זימל כתב את מאמרו ״העיר הגדולה וחיי הנפש״ בשנת 1903, לפני הטלוויזיה, האינטרנט והטוויטר. הוא בוודאי לא העלה על דעתו נשיא אמריקאי כמו דונלד טראמפ, יצרן שערוריות סדרתי, שמטביע את ארה"ב והעולם לא בעודף מידע, אלא בצונאמי, ומותיר מאחוריו תחושות של חרדה וחוסר אונים.
לפני שבוע פיטר טראמפ את מנהל הבולשת הפדרלית (FBI) ג'יימס קומי – מהלך שעד לא מזמן היה מפרנס שבועות ארוכים של תחקירים וכותרות ראשיות. לפני יומיים קומי נשכח אחרי שדווח שטראמפ העביר מידע סודי ורגיש לידי הרוסים, סנסציה בכל קנה מידה. לפני פחות מ–24 שעות פורסם שהמידע הגיע מישראל וייתכן שהנשיא חשף מרגל של ישראל בתוך מגנון ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), התפתחות מרעישה למדי.
אבל לפני שתושבי ארה"ב ויתר העולם הספיקו לעכל את הסקנדל האחרון, שאת תסריטו היו יכולים לכתוב טום קלנסי או ג'ון לה־קארה, כבר התפוצץ פגז חדש שנורה מהמרגמה שהוצבה על כנה במערכה הראשונה. הפעם היה זה תזכיר של קומי שבו מתועדת בקשה מפורשת של טראמפ לעצור את החקירה נגד מייקל פלין, יועצו לביטחון לאומי לשעבר שהודח אחרי חודש בתפקיד בשל קשריו החשודים עם רוסיה. הכותרות על הדלפת המידע וחשיפת הסוכן בארגון המדינה האיסלאמית נדחקו לקרן זווית והפכו לחדשות של אתמול, לפחות בארה"ב אם לא בישראל.
בתוך אנדרלמוסיית המידע הזו קשה להבחין בין עיקר לעיקר יותר, ובכל זאת נדמה שעכשיו הגענו לקו פרשת מים. גם הרפובליקאים הנאמנים ביותר לנשיא אינם יכולים להתעלם מהתזכיר של קומי על הפגישה שקיים עם טראמפ ב–14 בפברואר. הוא מצביע, לפחות לכאורה, על עבירה פלילית של ניסיון לשבש חקירה פדרלית. הוא כופה על וושינגטון להתייחס לפיל שמסתובב בחדר מזה שבועות ארוכים, ששמו אימפיצ'מנט (Impeachment), דהיינו הליך של הדחה. וושינגטון רחוקה מאוד משם, ובכל זאת קרובה מאי פעם.
הגילויים החדשים שיגרו את רוב הרפובליקאים לבונקרים. רשתות הטלוויזיה התקשו למצוא יותר ממרואיינים בודדים שהיו מוכנים להגן על טראמפ בפומבי. יושב ראש ועדת הפיקוח של בית הנבחרים, הרפובליקאי ג'ייסון צ'פטס מיוטה, שתפס אומץ ציבורי מאז הודיע שאין בכוונתו להתמודד מחדש על תפקידו, תבע לקבל לידיו את כל המידע הרלוונטי שמצוי בידי ה–FBI ואיים להוציא צו שיחייב את הסוכנות להיענות. הסנאטור לינדזי גרהאם מדרום קרוליינה, רפובליקאי נוסף, הזמין את קומי להעיד בפומבי בפני ועדת המשפט של הסנאט ביודעו היטב שמדובר במטען צד שיכול להתפוצץ בפרצופו של הנשיא. ידידו ג'ון מקיין מאריזונה ציין, בסגנונו הישיר והמוכר, את מה שכולם הבינו בסתר לבם: פרשת רוסיה־קומי "הגיעה לממדים של ווטרגייט".
המזכר של קומי הפך את האנלוגיה הזו, שהחלה לצבור תנופה מאז פיטוריו, לבלתי נמנעת. הרישום של השיחה, שתוכנו הודלף לתקשורת, דומה באופן מבהיל ל"הקלטת האקדח המעשן" שנחשפה באוגוסט 1974, ושהביאה להתפטרותו של ריצ'רד ניקסון מהנשיאות. ההקלטה תיעדה שיחה בין ניקסון לעוזרו בוב הולדמן ב–23 ליוני 1972, שבה דנו השניים בדרכים לעצור את חקירת ה–FBI על הפריצה למטה הדמוקרטי בווטרגייט ועל הקשר בין הפורצים, שנודעו כ"שרברבים", למטה הבחירות של ניקסון. השניים החליטו להפעיל את ה–CIA כדי שיודיע ל–FBI שהחקירה עלולה לחשוף סודות מדינה. התרגיל צלח, אך לשבועות ספורים בלבד. ההקלטה של השיחה, לעומת זאת, הצביעה בבירור על עבירה של שיבוש הליכי חקירה. אילמלא פרש ניקסון מיד אחרי שנחשפה, בית הנבחרים היה מצביע בוודאות על הדחתו, ולאחר מכן ניקסון היה עומד לדין בפני הסנאט.
ההליכים שבהם פתחו צ׳פטס וגרהאם – כולל מלחמת הסקופים המפוארת שפרצה בין הוושינגטון פוסט לניו יורק טיימס וההקלטות שטראמפ רמז על קיומן – יביאו לעונה חדשה של דרמות פוליטיות, משפטיות וטלוויזיוניות שיהוו מעיין ווטרגייט 2, מהדורת דונלד טראמפ. הם אינם מחייבים שטראמפ יודח או יאלץ להתפטר בסופו של דבר ואפילו לא שרוב חברי מפלגתו יפנו לו עורף, אבל הם מבטיחים לשתק את וושינגטון בשבועות הקרובים, וסביר יותר שחודשים.
התגלגלות הפרשה בוודאי תספק לחם ושעשועים להמונים שכבר התמכרו לפרובוקציות ומהפכים, אך היא אינה מבשרת טובות למי שסבור שארה"ב והעולם לא יכולים להרשות לעצמם הסחת דעת כה ארוכה ומאסיבית. עד שיחלוף הסקנדל, ובהנחה שטראמפ עוד יישאר בבית הלבן, חברי הקונגרס כבר יהיו עמוק בתוך מערכת הבחירות של 2018 שבה, כך מקווים הדמוקרטים, ואז הם יוכלו להשתלט שוב על בית הנבחרים - ולפעול להדחת הנשיא.
בהנחה שלא יצטרך לבטל את ביקורו בשעות הקרובות, טראמפ עתיד להגיע לישראל בתחילת השבוע הבא כשהוא מוכה, חבול, עצבני וקצת אובד עצות, אם להאמין לדיווחים המתרבים על הבוקה ומבולקה שהשתלטו על הבית הלבן. הפרשות שהוא מותיר מאחוריו ירדפו אחריו לריאד, לירושלים ולרומא. לא כך הוא קיווה לקיים את ביקורו הראשון בחו"ל, ולא כך קיוו לקבל אותו אוהדיו הרבים בישראל, ובראשם בנימין נתניהו. במקום מסע ניצחון, מארחיו הישראלים של טראמפ יסתפקו עתה בביקור נמוך פרופיל שיעבור בלי תקלות או סערות מיותרות. אבל מכיוון שמדובר בטראמפ, הסיכויים לכך נמוכים.
themarker
הודעות חשובות
מתחת למיתות
איש זקן ישב בצד הדרך ומכר אבטיחים.
מנחם אתמול, 08:04השלט עם המחיר היה פשוט וברור:
אחד ב-3 דולר, שלושה ב-10 דולר.
בחור צעיר ניגש, דפק על כמה אבטיחים,
בחר אחד ומסר למוכר 3 דולר עבור אחד.
הזקן לקח את הכסף...