
עדיין, המספרים מעידים כי מספר המפוטרים והמתפטרים החדשים בשוק העבודה הישראלי במארס עלה ב–0.9% ביחס לפברואר, והגיע ל–18.5 אלף איש. בבחינה של מספר המפוטרים בלבד, ניתן לראות שבפברואר המספר הגיע ל–11.6 אלף איש — עלייה של 2.6% לעומת פברואר.
בטווח הארוך, נתוני שירות התעסוקה מעידים כי מספר המפוטרים במשק הישראלי הוא יציב. עם זאת, נתוני שירות התעסוקה המתפרסמים כשבועיים לפני אלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) — מעידים על המשך מגמת הירידה בשיעור האבטלה בישראל, כך שהיציבות של מספר המפוטרים לטווח הארוך מעידה כי הירידה באבטלה נובעת בעיקר מעלייה במספר האזרחים היוצאים ממעגל האבטלה וחוזרים לשוק העבודה — ולא מירידה במספר האזרחים הנכנסים אליו בגלל פיטורים.
מנתוני שירות התעסוקה עולה כי במארס 2017 התייצבו בלשכות התעסוקה ברחבי הארץ 167.4 אלף דורשי עבודה — ירידה של 0.8% לעומת פברואר. בהתאם, מארס הציג את רמות האבטלה הנמוכות ביותר שנרשמו בשירות התעסוקה בעשר השנים האחרונות.
הממוצע החודשי של מספר המתייצבים בלשכות התעסוקה ברבעון הראשון של 2017 הוא 168.8 אלף דורשי עבודה — ירידה של 9.2% לעומת הרבעון הראשון של 2016, וירידה של 18.3% לעומת 2015.
בבנק ישראל, בשירות התעסוקה ובלמ"ס ממשיכים להיות מופתעים, חודש אחר חודש, מכך שמגמת העלייה בשירות התעסוקה נמשכת. מקור בבנק ישראל השיב לשאלה מתי הירידה באבטלה אמורה להיעצר: "ב–0% היא בטוח תיעצר".
הירידה המתמשכת הזאת בשיעור האבטלה — המגיע כיום ל–4.3% בקרב בני 15 ויותר, לפי נתוני הלמ"ס — היא דרמטית מבחינת המשק. ניתן רק לדמיין כיצד היינו מגיבים עם שיעור האבטלה במשק היה עולה באותה עקביות. כשמנסים לבחון מה עומד מאחורי הירידה המתמשכת הזאת, ניתן לזהות כמה גורמים.
בשירות התעסוקה מעריכים כי המנוע המרכזי העומד מאחורי הירידה במספר המובטלים הוא הירידה במספר תובעי הבטחת הכנסה. מאז נובמבר 2014 ניתן לראות ירידה קבועה של 1%–1.2% בהבטחת הכנסה בחודש, ובמצטבר — ירידה של 25%–30% בשנתיים האחרונות.
קצבת הבטחת הכנסה היא מהרבה בחינות הדרגה הנמוכה ביותר בשרשרת המזון של מקבלי הקצבאות. זו ברירת המחדל של מי שלא מצליח להשיג קצבה טובה יותר. הקצבה "הומצאה" בתחילת שנות ה–80. מספר הזכאים לה הגיע לשיא של קרוב ל–200 אלף איש בתחילת שנות ה–2000, בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כשר האוצר. מדיניותו של נתניהו הביאה לשינוי מגמה, ולתחילת הירידה במספר מקבלי הקצבאות. ואולם בשנתיים האחרונות, אחרי לא מעט שנים שבהן מגמת הירידה הזאת נעצרה בשנתיים האחרונות, היא התחדשה. במארס 2017 היה מספרם של תובעי הבטחת ההכנסה 81.7 אלף איש — ירידה של 1.2% ביחס לפברואר, אז המספר היה 82.7 אלף איש. לפי הערכות של מקורות בתחום, תוכנית בשם "מעגלי תעסוקה" של שירות התעסוקה עשתה מהפכה מהותית. במסגרת התוכנית, מקבלי הבטחת הכנסה עד גיל 55 עברו סדנאות הכשרה במטרה לשלב אותם במעגל העבודה, ולמנוע את כניסתם לאבטלה עמוקה. בהתאם, אם בוחנים את נתוני שירות התעסוקה לגבי האבטלה ה"עמוקה" יותר — ותק של יותר מ–270 יום — ניתן לראות כי אם בינואר 2014 הסתכם מספרם של אלה ביותר מ–270 אלף איש, נכון להיום מספרם נמוך מ–53 אלף איש.
גורם מפתיע נוסף שעשוי להשפיע על המגמה הזאת הוא הגידול בתחרות במשק. סיבה נוספת היא ההתייעלות המתמשכת בתהליכי חיפוש העבודה דרך האינטרנט.
מקורות הבקיאים בנתונים העריכו כי גורם נוסף למגמות בשוק התעסוקה הם מגמה של עלייה בתחרות בין הפירמות במשק — בין אם כתוצאה מעלייה ביבוא ובין אם מירידה בריכוזיות בענפים שונים. עלייה זו בתחרות לפי אותם מקורות עשויה לגרום לפירמות המתחרות על השירות שהן מעניקות לצרכנים לשכור עובדים נוספים.
עם זאת, אין בנתונים האלה כדי לבשר טובות בנוגע לנתוני העוני בישראל. הירידה באבטלה נשענת על גידול בצריכה הפרטית, המביא לעלייה במשרות הפשוטות במשק. לכן המעבר ממעמד של מקבל קיצבה למעמד של עובד שכיר אינו מבשר בישראל על חיי רווחה.
יותר אקדמאים מובטלים
העובדה שהמשרות הנוספות למשק הן משרות פשוטות בלי שכר גבוה משתקפת בכך שלעומת הירידה הכללית באבטלה, מספר תובעי אבטלה האקדמאים היה 20.3 אלף איש במארס 2017 — עלייה של 0.3% לעומת פברואר. נתונים אלה משקפים מגמה ארוכת טווח בתעסוקת אקדמאים. בתחילת 2014 היה מספר דורשי האבטלה האקדמאים מעט יותר מ–15 אלף איש. לשם השוואה מספר תובעי אבטלה שאינם אקדמאים היה במארס 66 אלף איש — ירידה של 0.7% לעומת פברואר.
כפי שמגדיר זאת ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני), "ישראל נמצאת במקומות האחרונים בדירוג OECD בשיעור העניים העובדים. אני לא מזלזל בגאווה שמסבה עבודה לאדם העובד. עדיף שאנשים ייצאו לעבוד מאשר יחיו על קצבאות גם בהיבט של הכבוד העצמי — אבל זה לא מספיק.
ב–2013–2014 מחצית מהמצטרפים לשוק היו בשכר נמוך מהממוצע. הקיטון בשיעורי האבטלה לא מספר את כל הסיפור. חלק גדול מהמועסקים מרוויחים שכר נמוך מאוד שלא מאפשר את הקיום שלהם בכבוד. השכר החציוני בישראל הוא 6,700 שקל בחודש ו–14% מהעובדים הם עניים. הגידול בתעסוקה מגיע ממקומות של שכר נמוך מאוד. צריך השקעה בתשתית של הכשרה מקצועית — כדי להביא לכך שהאנשים ישתכרו יותר".
התחזיות בבנק ישראל נכון להיום מדברות על שינוי בהרכב הצמיחה במשק מצמיחה מוטית צריכה פרטית לצמיחה מוטית יצוא. שינוי מגמה כזה הצפוי ב–2018 עשוי לבשר על מגמה של האטה בירידה באבטלה.
הישראלים שמצטרפים לשוק העבודה נתקלים בסדרה של חוליים שמקשים עליהם לדלג מעל קו העוני. הפריון הנמוך של העובדים בישראל — שהפערים ביניהם לבין העובדים במדינות המובילות ב–OECD רק מתרחבים — מביאים לכך שהעובד הישראלי צריך לעבוד קשה יותר כדי להתפרנס בכבוד. דו"ח בנק ישראל שהתפרסם בשבוע שעבר, והציג עלייה של 38 דקות בשבוע בשעות העבודה של השכירים הישראלים שיקף זאת. אחת הרפורמות החשובות שאמורה לטפל בנחיתות הזו בפריון, זו שאמורה לארגן מחדש את ההכשרות המקצועיות בישראל, תקועה. טיפול בבתי הספר המקצועיים והמכללות הטכנולוגיות בישראל הוא אחד המפתחות המרכזיים לטיפול בפריון ודרכו בעוני.
הנתונים הכואבים בנוגע לקו העוני מגיעים אף שנכון להיום מס ההכנסה השלילי בישראל מגיע לגובה של עד 720 שקל — כתלות במספר הילדים והמצב המשפחתי — ולמרות ההעלאה ההדרגתית בשכר המינימום, הנמשכת מאז סוף 2014. ללא שני נתונים אלה, המצב היה חמור יותר. שר האוצר, משה כחלון, צריך להחליט בתקופה הקרובה היכן הוא משקיע את העודפים בתקציב הישראלי. ההחלטה אם הכסף יופנה למס הכנסה שלילי, לקצבאות נכות או להורדת מסים לכלל האוכלוסייה תשפיע על קו העוני יותר מהעלייה בשיעור התעסוקה.
כמו שכתבת הכל קורה בקצב מטורף - לא התחילה המלחמה...
כמו שכתבת הכל קורה בקצב מטורף - לא התחילה המלחמה וכבר מדברים עכשיו על סיום.
קלוד היום, 19:43