שאלה גדולה אחת צפה במהלך משבר היורו: האם על אחת או יותר מהמדינות החברות בגוש היורו לעזוב אותו? המועמדת הבולטת ביותר לכך היא יוון, המדינה שבה התחילו הצרות. היא מעולם לא עמדה בקריטריונים להצטרפות לאיחוד, הגירעון שלה ונתוני החוב הוצגו בצורה לא נכונה, והמשבר שנוצר גרם סבל לאזרחים היוונים.
פייר מוסקוביסי, הממונה על היחסים הכלכליים והמוניטריים בנציבות האירופית, הצביע על העובדה שהתמ"ג היווני לנפש צנח ב–45% מאז סוף 2009, וכי רמת האבטלה במדינה מגיעה ל–50%. אלה הם הנתונים הגרועים ביותר שהציגה אי פעם מדינה עם כלכלה מפותחת.
מחלוקת נוספת מסתמנת בסאגה היוונית, על העברת כספים כחלק מחבילת החילוץ השלישית בקיץ הקרוב. קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי יוון לעולם לא תחזיר את חובותיה, שמגיעים נכון לעכשיו ל–180% מהתמ"ג, וממשיכים לגדול.
למרות זאת, הנושים של גוש היורו מסרבים לתת ליוונים הנחה כלשהי, ומעדיפים לנהוג כמי ששותה עוד כוסית ויסקי כאשר הוא סובל מהנגאובר חריף, רק כדי להימנע מהצורך להגביר את האחריות ההדדית בגוש היורו לכדי "איחוד תקציבי" — שבו חברות הגוש היורו ערבות זו לחובות של זו.
הזרימה השלילית - איתות לעצבנות בשוק
לעת עתה מסרבת ממשלת יוון לצעדי צנע נוספים, בהמשך לדחייתם על ידי אזרחי יוון במשאל העם שנערך ביולי 2015 — שאחריו נאלצו להמשיך לסבול מהצנע. למרות הכל, יוון אינה מעוניינת לעזוב את גוש היורו, אולי מפני שעבורה הוא נהפך לסוג של אלקטרז: בית כלא שהאסירים נשארים בו בעיקר משום שהוא הפך את הבריחה ממנו למסוכנת מדי. אם היה קיים הליך מסודר ליציאה מגוש היורו, עזיבה של יוון היתה אולי נוחה יותר.
גורמים רשמיים אמרו כי עזיבה אינה אפשרית. למרות זאת, לפחות פעמיים ב–2012 ופעם נוספת ב–2015, שר האוצר של גרמניה התבטא באופן חיובי לגבי האפשרות הזו.
הצעדים הטכניים הדרושים כדי להחזיר את יוון לשימוש בדרכמה יכולים להיעשות, ככל הנראה. ייתכן שימשיכו להשתמש בשטרות היורו, אולי לאחר שיטביעו עליהם חותמת — כפי שקרה בפיצול המטבע בצ'כיה ובסלובקיה ב–1993. בכל מקרה, יותר ויותר תשלומים נעשים באופן אלקטרוני או באמצעות כרטיסי אשראי.
רוב הבנקים היווניים יגיעו לפשיטת רגל, אבל אז יוטלו מגבלות הון חמורות, כפי שנעשה במשבר הבנקים בקפריסין ב–2013. הבנק המרכזי של אירופה יוכל לספק ליוון נזילות פיננסית בהיקף נרחב, והכלכלה היוונית, במיוחד תעשיית התיירות, תרוויח בתוך זמן קצר מהירידה המשמעותית בערך המטבע.
שני שיקולים נוספים הִטו את הכף נגד גרקזיט — עזיבה של יוון את גוש היורו. הראשון היה החשש מאפקט דומינו; אם יוון היתה עוזבת, המיתוס שלפיו אין מוצא מגוש היורו היה קורס ברגע, דבר שהיה מקרב את המטבע המשותף למשטר שער חליפין מתוקן יותר. השווקים אולי היו חוששים כי פורטוגל או אפילו איטליה יעזבו גם הן וינבאו נפילה עתידית של המטבע.
עם זאת, התמ"ג של יוון הוא רק 2% מהתמ"ג הכולל של האיחוד, כך שאם האיחוד חושש שעזיבה של דג רקק כלכלי כזה תהרוס את היורו, יש לו ביטחון נמוך להחריד ביצירתו שלו. בנוסף לכך, שינויים מוסדיים העניקו ליורו הגנה משמעותית מכפי שהיתה לו קודם לכן.
שיקול נוסף היה העלות הפוטנציאלית של גרקזיט, שאינה נאמדת רק בעלות התמיכה בבנקים ובתושבי יוון, אלא גם באמצעות מדד שנקרא "מאזני יעד" (TARGET) בבנק המרכזי של אירופה. המדד בוחן את זרימות ההון לתוך מערכת הבנקאות וממנה החוצה — תנועות שבדרך כלל היו זוכות לתשומת לב מועטה. מדד זה מראה כי הזרימה השלילית גדלה בזמן האחרון, כאיתות לעצבנות מחודשת בשוק ובריחת ההון.
להתכונן לגרוע מכל
ליוון ולאיטליה היו בסוף ינואר מאזנים שליליים של יותר מ–70 מיליארד ו–360 מיליארד יורו בהתאמה, בעוד שגרמניה הגיעה לשיא של כל הזמנים, עם מאזן חיובי של כמעט 800 מיליארד יורו. אם אחת המדינות תעזוב את הגוש, או אם יקרוס היורו, המאזן השלילי יהפוך מאיום תיאורטי לדרישה למימוש תשלומים — שבה, ככל הנראה, המדינות לא יעמדו.
כלכלנים אחדים טוענים כי מי שצריכה לעזוב את היורו היא לא יוון, אלא גרמניה. לדבריהם, לאחר שתעזוב, על גרמניה להצטרף שוב לאיחוד אך בשער מטבע גבוה יותר. לטענתם, הסיבות הבסיסיות לבעיותיו של היורו הן התחרותיות הגבוהה של גרמניה והעודף העצום בחשבון השוטף שלה.
עם זאת, עזיבה של גרמניה נראית בלתי סבירה: השווקים מתמקדים בחברותה הרעועה של יוון, ולא של גרמניה. אירועים כלכליים או פוליטיים יכולים להתחיל את השיחות על גרקזיט בכל רגע. יהיה זה מעשה שקול להתכונן לגרוע מכל, ולנסות לצמצם את הנזק הכולל.
שחקן תודה רבה על התייחסות. רעיונית מניה מאוג יפה...
שחקן תודה רבה על התייחסות.
bennyle היום, 16:14רעיונית מניה מאוג יפה דווקא כי עוסק בתחום אקטואלי היום.
האם יש עוד חברות באותו הכיוון שאולי כדאי כן לשים לב אליהן לדעתך?