טראמפ מצטרף למלחמת המטבעות: האם הוא יטלטל גם את השקל?

מדיניות בנק ישראל נקבעה בתגובה למשבר הפיננסי, אך היא נמשכת כבר תשע שנים ■ דווקא בתקופה של גאות כלכלית - ניתן לשקול אותה מחדש ולמצוא דרכים ישירות ושקופות יותר לסייע ליצואנים וליצרנים


מה צריך להטריד יותר את הנגידה, קרנית פלוג: הצהרה של בכיר לשעבר בבנק ישראל על הצורך לשקול מחדש את מדיניות מטבע החוץ של הבנק — או התבטאות של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שנראית כמו צעד ראשון בדרך למדיניות מטבע אמריקאית חדשה?


נתחיל דווקא בטראמפ. שלשום, בדיון על שוק התרופות, אמר הנשיא האמריקאי כי "הרבה מדינות מנצלות אותנו עם הכסף והפיחותים שלהן. האומה שלנו נוהלה כל כך רע — אנח*נו לא יודעים דבר על פיחות. כל מדינה שנייה מתקיימת מפיחותים".


כן, בדיוק כך: נראה שטראמפ, על סמך מה ששמע, למד לראשונה כי בכלכלה הגלובלית מתקיימת מציאות שניתן לכנותה "מלחמת מטבעות". במסגרת הזאת, מדינות רבות מנסות להחליש את מטבעותיהן לעומת המטבעות של מדינות וגושים אחרים, כדי לעודד את תעשיות היצוא המקומיות שלהן.


מכיוון שמדובר בטראמפ, אדם שאיש אינו יודע מה הוא עשוי לצייץ היום או לעשות מחר — הסוחרים בשוק המט"ח לא נותרו אדישים. באינטרנט התחילו להתרוצץ כותרות כמו "טראמפ מתקרב מרחק שערה להכרזה על מדיניות רשמית לפיחות הדולר", או "הדולר רשם את תחילת השנה הגרועה זה עשורים על רקע חששות שארה"ב עומדת לנטוש מדיניות בת 20 שנה של 'דולר חזק'".


לא רק סוחרי המט"ח נדהמו מהציטוט. גם ראשי מדינות גדולות הרגישו צורך להגיב אליו. למשל, דובר ממשלת יפן מיהר לקבוע שדברי טראמפ "מחמיצים לחלוטין את העניין". בתשובה לטראמפ, הדובר הבהיר כי "המדיניות המוניטרית המרחיבה שלנו נועדה לייצב את המחירים, ולא להחליש את הין מול הדולר".


כל אלה הם דברים שאינם צפויים להתקבל בשביעות רצון אצל קובעי המדיניות המוניטרית בבנק המרכזי שלנו. בדומה למדינות אחרות, גם אם יכחישו זאת, בבנק ישראל עושים מאמצים להחליש את השקל מול הדולר, היורו ושאר המטבעות המרכזיים בעולם — כדי לחזק את היצוא והייצור הישראלי.




לשם כך, בנק ישראל מחזיק את הריבית השקלית ברמה אפסית זה תקופה ארוכה, אף שאותה ריבית אפסית מנפחת ללא הפסקה את מחירי הנדל"ן ודוחקת עשרות אלפי זוגות צעירים אל מחוץ לשוק הדיור. בנק ישראל רוכש מדי פעם דולרים בשוק הפתוח, בהיקפים שהגיעו כבר ליותר מ–100 מיליארד דולר — פי שלושה מההיקף שהיה בחזקתו כאשר החלה מדיניות התמיכה המקומית בדולר לפני כמעט עשר שנים.


גם לרכישות האלה יש מחירים שונים. מכך ברור שדבריו של טראמפ על "מלחמת המטבעות" מטרידים. בעיני טראמפ, מדינת ישראל היא הרי בדיוק אחת מאותן מדינות ש"מנצלות" את התמימות האמריקאית על ידי הפחתת המטבעות שלהן — גם אם טראמפ חושב ומדבר בעיקר על סין ויפן, ולא על ישראל.


בעיני בנק ישראל, התמונה הפוכה: אם טראמפ יורה לאנשיו להצטרף למלחמת המטבעות ולהחליש את הדולר, הרי שהשקל יתחזק — ואצלנו עלולים להיפגע גם היצוא (כי הוא צריך להתמודד בשווקים הנקובים בדולרים) וגם הייצור המקומי (כי הוא מתחרה עם מוצרים מיובאים, שיהיו זולים יותר אם הדולר ייחלש).


ההתבטאות של טאף היא רק ההתחלה



אלא שטראמפ היתה רק מכה אחת, חיצונית, שנחתה אתמול על בנק ישראל. מכה שנייה הגיעה דווקא כמעט מתוך הבית: בארי טאף, מי שהיה במשך שנים רבות אחראי בבנק המרכזי על הפעילות בשוק המט"ח ועל חדרי העסקות, ואשר פרש ב–2013, אמר אתמול לבלומברג כי ייתכן שמדיניות קניית הדולרים של הנגידה קרנית פלוג פוגעת בכלכלה הישראלית ואף עשויה "לעוות את המחירים".


זו מכה כפולה. ראשית, כי טאף, עם הנגיד הקודם סטנלי פישר, היה בדיוק האיש שעיצב את מדיניות המטבע הישראלית כשפרץ המשבר הפיננסי ב–2008. שינוי גישה מצדו נושא כובד מקצועי משמעותי. שנית, הדברים של טאף עשויים לעודד בכירים נוספים להתבטא על מדיניות המטבע. יש כמה וכמה בכירים כאלה, שחושבים שהגיעה העת לשקול מחדש את המדיניות, אך עד היום הם בחרו — כל אחד מסיבותיו — לא לדבר על כך בפומבי.


ומה אומר האחראי לשעבר? טאף מבהיר כי מדיניות ה"דולר החזק" (או מדיניות ה"שקל החלש") של הבנק המרכזי נקבעה בעת משבר פיננסי וכלכלי קשה, כאשר הדולר ירד מתחת לרמות של 3.30 שקלים. טאף הבהיר כי המדיניות הזו כבר לא בהכרח רלוונטית או נכונה כיום, תשע שנים מאוחר יותר, בתקופה שבה הכלכלה הישראלית זוכה לעדנה — ולכן צריך לשנות אותה. "המדיניות יוצרת למעשה סובסידיה עבור היצואנים", אמר טאף לבלומברג. "אני חושב שמדיניות שער חליפין שיועדה לטווח קצר ומעולם לא תוכננה להיות יסוד מדיניות קבועה, צריכה להיבחן מחדש".


הציבור משלם את המחיר


על המחירים שהציבור משלם על מדיניות המט"ח הזאת אין חילוקי דעות. גם בנק ישראל מאשר אותם. מהרגע שהשקל הישראלי חלש יותר בגלל רכישות הדולרים, כל מוצר מיובא שהציבור קונה עולה יותר כסף.


ברגע שבו בנק ישראל יפסיק להתערב בשוק המט"ח — וגם אתמול הוא רכש בשוק הפתוח מאות מיליוני דולרים — אין כמעט ספק שהשקל יתחזק, ויחד עמו יקטן יוקר המחיה של הציבור בכל הקשור למוצרי היבוא שהוא צורך. מכוניות, נסיעות לחו"ל, גבינות מצרפת, מוצרי חשמל, דלק — כל אלה יהיו זולים יותר, ובשיעור משמעותי. טאף בחר להדגים את הבעיה באמצעות המילה "סובסידיה". תיאור מדויק לא פחות הוא זה: באמצעות מדיניות המט"ח שלו, קניית הדולרים והריבית הנמוכה, בנק ישראל מטיל מס על כל הצרכנים הישראלים — ובאמצעות אותו מנגנון מעביר את הכסף הזה לבעלים של חברות יצואניות וחברות ייצור מקומיות.


לבנק ישראל, מצדו, יש סיבות טובות וראויות למדיניות הזו. החשש שלו הוא שללא תמיכה זו עלולים להיסגר מאות מפעלי ייצור ויצוא, וכתוצאה מכך ייפלטו לשוק האבטלה עשרות אלפי עובדים. יותר מזה: לשיטת בנק ישראל, מי שנמצאים בסכנה הגדולה ביותר אינם אנשי ההיי־טק, אלא הפועלים בחברות יצוא וייצור חלשות, שגם כך נלחמות על חייהן, ולעובדים שלהם לא יהיו מקומות תעסוקה חליפיים.


זו בדיוק ההתלבטות הלאומית, גם בקרב בנק ישראל וגם בקרב כלכלנים ואנשי פיננסים שמבקרים את מדיניותו. הדבר המעניין הוא ששני הצדדים רותמים לטובתם את התנאים הנוכחיים הטובים של המשק הישראל, בדמות אבטלה נמוכה מאוד, צריכה גבוהה וצמיחה לא רעה. מצד בנק ישראל, הטענה היא שהמצב הטוב הוא הוכחה להצלחה של המדיניות הקיימת, ולכן אין מקום לקחת סיכונים ולשנות אותה. המבקרים רואים זאת אחרת: דווקא בשל המצב הכלכלי הטוב, ישראל מקבלת הזדמנות פז לשקול מחדש את מדיניות המט"ח שלה — לשנות או לעדכן אותה.


טאף אינו איש של מהפכות. הוא ממליץ על סיום הדרגתי ומדוד של מדיניות רכישת הדולרים לצורכי החלשת השקל, מבלי למנוע מהבנק המרכזי להתערב בשוק המט"ח במקרים יוצאי דופן, למשל כאשר ספקולנטים מרחיקים אותו מרמות שנראות "הוגנות". כך, לשיטתו ולדברי אנשי משק נוספים שבחרו עד כה שלא להתבטא, תיפסק "התערבות ארוכת טווח בקנה מידה גדול, אשר יוצרת תמריצים בלתי רצויים להשקיע בתעשיות שעלולות לא לשרוד בתנאים של מטבע חזק יותר".


מבלי להכריע בסוגיה, טאף צודק לכל הפחות בשני רבדים. ראשית, בנק ישראל ומשרד האוצר צריכים לכל הפחות לקיים דיון מחודש במדיניות, שאולי התאימה לימי המשבר הפיננסי אך ייתכן שדורשת עדכון. שנית, על בנק ישראל לשאוף לאימוץ מדיניות שיעדיה ומחיריה שקופים הרבה יותר מזאת הנוכחית.


"אחד הדברים שעליה לעשות הוא להבהיר שהמדיניות הנוכחית סיימה את תפקידה, ועתה על הממשלה להיכנס לפתור את הבעיות. זהו מחיר גבוה מהמדיניות המוניטרית". במלים אחרות: התוצאות של מדיניות רכישת הדולרים אינן ברורות, לא נבדקות, לא שקופות וגם לא ברור אם הן אפקטיביות. במקום זאת, אם הממשלה רוצה לסייע ליצואנים או ליצרנים — עליה לעשות זאת באופן ישיר ושקוף כדי שאזרחי המדינה ידעו כמה כסף הם מוציאים, ולא בדרך מס שאף אחד לא יודע אפילו לכמת אותו.

The Marker