אנחנו בפייסבוק
מבולבלים מדונלד טראמפ? דואגים? מופתעים מהתגובות? מתלבטים כיצד הנשיא החדש ישפיע על ערך ההשקעות שלכם? אתם דואגים בצדק - ואתם לא היחידים. אלא שבעוד רוב הכלכלנים פירסמו תחזיות קשות שלפיהן הנשיא הנבחר ידרדר את ארה"ב למיתון, ויחד עמה את כל העולם - הבורסות למניות הפתיעו לחלוטין וקיבלו אותו בחיבוק גדול.
כמה גדול? מאז היוודע תוצאות הבחירות, המניות באמריקה צברו עליות של יותר מ-2%, ועל הדרך רשמו שיא חדש, מעל רמה שנחשבה עד השבוע שעבר כ"גבוהה" ומצדיקה "תיקון". באופן מיוחד, אחד המגזרים שרשם את העליות החדות ביותר היה ענף הבנקאות: מדד מניות הפיננסים בארה"ב עלה בשלושת ימי המסחר שחלפו מאז הבחירות בלא פחות מ-8%, וכבש רמה שבה לא ביקר מאז המשבר של 2008. מדהים.
מה גרם למניות הבנקים ובתי ההשקעות לרשום זינוק שכזה, ולמנהלי החברות הפיננסיות, שתמכו פה אחד בהילרי קלינטון ותרמו עשרות מיליוני דולרים לה ולקמפיין שלה, להוציא שוב את בקבוקי השמפניה מהמקרר לאחר שאיפסנו אותם רק לפני ארבעה ימים? ואיך כל זה קורה בעת שאף אחד לא באמת יודע מהי המדיניות הכלכלית של טראמפ, או מי בדיוק יהיו האנשים שיקבעו אותה ויוציאו אותה לפועל?
כדי לקבל רמזים לתשובה אפשרית, על הקורא החרוץ לפנות לאינטרנט ולהיכנס לאתר חדש שעלה זה עתה לאוויר, בכתובת greatagain.gov. זהו אתר שככל הנראה יכתיב בשבועות הקרובים לא מעט מהתנודות של הבורסה. כן, greatagain.gov הוא אתר ה"מעבר" של טראמפ בדרך לבית הלבן - האמריקאים קוראים לזה Transition - והוא בינתיים האמצעי שדרכו טראמפ מעדכן את הציבור האמריקאי על פעולותיו. את העיתונאים ואת המדיה הוא הרי מחבב פחות, וביחס לנשיאים נבחרים קודמים - בשלב זה הוא ממעט לעדכן אותם.
"ביורוקרטיה ותקנות הן לא התשובה"
מיד עם עלייתו לאוויר, ייצר האתר לא מעט תהיות ושאלות, כמו גם חומרים לסטנדאפיסטים וכותבי קומדיה. סטיבן קולבר, מגיש תוכנית הלילה המאוחרת של CBS, קפץ על הכרזה באתר המודיעה שטראמפ מחפש 4,000 מינויים נשיאותיים לניהול המדינה, והוסיף הערה משלו: "אין צורך בניסיון קודם". בתגובה לכפתור אדום ובולט, המציע לגולשים לשתף את הצעותיהם כיצד "להפוך את אמריקה לגדולה", תרם קולבר את הרעיון הבא: "למנות מישהו שכבר עשה את זה קודם".
אלא שמעבר לקומדיה, לאתר עלו גם טקסטים ראשוניים על המדינות הכלכלית - והם אלה שהקפיצו את מניות המגזר הפיננסי. תחת הסעיף "רפורמות בשירותים הפיננסיים", למשל, מסביר צוות המעבר של טראמפ כי מוסדות פיננסיים חיוניים לכלכלה, אך תקנות דוד־פרנק (Dodd-Frank) שחוקקו לאחר המשבר הפיננסי לא השיגו את מטרתן וגרמו לאבטלה, לפגיעה בשכר, להתרוקנות הפנסיות ולצמיחה נמוכה. לכן, כך נכתב באתר, "ביורוקרטיה ותקנות מוושינגטון אינם התשובה. המדיניות לשירותים פיננסיים תפרק את תקנות דוד־פרנק ותחליף אותם במדיניות שתעודד צמיחה ויצירת מקומות עבודה".
[
במקום אחר באתר, תחת הכותרת "רפורמות רגולטוריות", נכתבו גם הערכות כמותיות של העלות של הרגולציה בארה"ב. בטקסטים - שאינם מקוריים ונגזרו במלואם ממקורות אחרים - נכתב כי "הערכות עצמאיות קובעות שעלות הרגולציה מגיעה ל-2 טריליון דולר לשנה. עסקים קטנים, הקטר של יצירת מקומות עבודה, נושאים בחלק גדול מכפי משקלם בעלויות רגולטוריות אלו, של 10,584 דולר לעובד מדי שנה, 36% יותר מהעלות הרגולטוריות שנושאות חברות גדולות".
דברים אלה הם מוזיקה מענגת לאוזנו של כל מנהל בחברה פיננסית. ראשית, הרגולציה והטיפול בה אכן נהפכו מאז המשבר הפיננסי למקור עלויות עצום עבור בנקים, המעסיקים כיום עשרות אלפי עובדים שכל תפקידם הוא בדיקת עסקות ומילוי טפסים. כל ביטול או צמצום של רבות מהתקנות הללו יחסוך לבנקים מיליארדי דולרים, ויגדיל את רווחיותם בהתאם.
שנית, וחשוב עוד יותר לבנקאים, רבות מהתקנות אסרו על הבנקים לעסוק בפעילויות שבהן קיים פוטנציאל לניגודי אינטרסים בינם לבין לקוחותיהם, וביטולן יפתח עבור הבנקים תחומי עיסוק חדשים ורווחים במיוחד.
הנה דוגמה: תקנות דוד־פרנק אסרו, או לפחות הגבילו, את הבנקים מלעסוק במסחר בניירות ערך עבור עצמם במקביל למסחר עבור הלקוחות - המונח באנגלית הוא proprietary trading. זהו איסור שנוצר לאחר שהתברר שהבנקים הרוויחו מההפסדים של הלקוחות. עתה, אם טראמפ אכן יבטל את האיסור, יוכלו הבנקים לחזור ולעסוק בדברים כאלו - שבעבר הניבו להם רווחים עצומים. עבורם, זו בהחלט תהיה סיבה למסיבה.
מהמשבר של 2008 למשרד האוצר?
לא רק הטקסטים באתר המעבר של הנשיא הנבחר מרחיבים את הלב של מנהלי הבנקים. גם הרמזים על זהות הצוות שינהיג את הבית הלבן מעודדים אותם. המנהל הפיננסי של קמפיין טראמפ, למשל, שנחשב למועמד לתפקיד כלכלי בכיר, הוא בנקאי שעבד קודם לכן בגולדמן סאקס. יומיים אחרי המהפך הנשיאותי, דיווחה NBC כי טראמפ שקל להציע את תפקיד שר האוצר ללא אחר מאשר ג'ימי דיימון, המנכ"ל הכל־יכול של בנק ג'יי.פי. מורגן.
דיימון הוא לא עוד מנכ"ל. הוא הבולט בבנקאי ארה"ב; הוא נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין "טיים" ב-2006, 2007, 2009 ו-2011; הוא הדמות שנלחמה יותר מכולם נגד רגולציה; אך לפי הערכות שונות, המינוי של דיימון לא ייצא לפועל בסופו של דבר.
האם טראמפ באמת יוכל, אם ירצה, לשנות במהירות את עשרות אלפי התקנות והרגולציה על הבנקים - חוקים שלקח שנים, עשרות ועדות ואלפי דיונים כדי לחוקק? בניגוד לברק אובמה, טראמפ אמנם ייהנה מקונגרס, סנאט וכנראה גם בית משפט עליון בשליטה רפובליקאית, אבל בצד השני של המפה כבר נשבעים להילחם בו.
אחת מהנשבעים היא הסנאטורית אליזבט וורן, שלדעת פרשנים פוליטיים כבר ממקמת עצמה כמנהיגה אפשרית של המחנה הדמוקרטי וכמועמדת לנשיאות ב-2020. וורן אמרה על טראמפ כי "יש מקומות שבהם אנו רואים את הדברים בדרך דומה... אבל אם טראמפ מתכוון לשחרר את וול סטריט כדי להרוס את הכלכלה פעם נוספת - אז לא".
חוץ מסנדרס - כולם חברים של וול סטריט
האמת, ואולי האמת העצובה, היא שהעליצות של הבנקאים לא צריכה להפתיע אף אחד. בכל המאבק בין קלינטון לטראמפ, שני המועמדים אמנם דיברו השכם והערב על מעמד הביניים שנפגע מהבנקים ומעשיהם, אבל בשום שלב לא היה מקום להעריך שמישהו מהם באמת יפעל נגדם ביום שבו ייכנס לבית הלבן.
קלינטון הרי מומנה על ידי הבנקאים ותאגידים גדולים, היא היתה חלק מהמועדון שלהם, היא קיבלה מהם באופן אישי מיליוני דולרים תמורת נאומים, והם עצמם תמכו בה בדרך לנשיאות. בדיעבד, קלינטון כנראה הפסידה במרוץ לנשיאות בדיוק בגלל הקשר שלה לבנקים והאשראי שקיבלה מהם. אנחנו יודעים זאת כי מצביעים שבחרו בטראמפ אמרו לאחר הבחירות שהחשיפות הרבות על הקשרים של קלינטון עם הממסד הבנקאי הם ש"הרעילו את הבאר" עבורם - מונח שבו השתמשה אשה מוסלמית, אם יחידנית, כאשר הסבירה מדוע בחרה בטראמפ, בניגוד לכל הציפיות.
ואילו טראמפ - למרות שאמר את אותם הדברים ולמרות שהעלה לפחות פעם אחת רעיון להחזיר חוק שפיצל בין בנקים מסחריים לבין עיסוק בניירות ערך ובשוק ההון - גם הוא צמח בזכות הלוואות בנקאיות, ובנקאים ועורכי הדין שלהם היו יועציו במשך כל חייו. טראמפ הרי תמיד יחשוב על העסקים הפרטיים שלו, שאותם יצטרך מעתה להפקיד בידי ילדיו, שהם בעיקר פרויקטים נדל"ניים ממונפים המשועבדים לבנקים. האם זה האיש שיקשה על חייהם של הבנקאים? קשה להאמין.
אפילו הרעיון למנות את דיימון לתפקיד שר האוצר מראה עד כמה לבם של שני המועמדים קרוב לוול סטריט: דיימון הוא בכלל דמוקרט, שבנקודת זמן אחת נחשב למועמד לשר האוצר אצל לא אחר מאשר הנשיא היוצא, ברק אובמה. עבור החברים מוול סטריט, מתברר, לא ממש משנה מי יהיה נשיא. מרגע שהעוף המוזר ברני סנדרס יצא מהתמונה, כל המועמדים שנותרו הם חברים שלהם, כולם עבדו אתם, כולם יעבדו אתם אחרי הקדנציה בבית הלבן, כולם קיבלו מהם אשראי, כולם צריכים אותם - ובתמורה כולם פועלים בסופו של יום לטובתם.
האם כל זה קשור אלינו? מוקדם לדעת כיצד תיראה המדיניות הכלכלית של טראמפ עבור ארה"ב, ולכן קשה עוד יותר להעריך כיצד היא תשפיע על ישראל. אבל אם טראמפ יצא נגד הרגולציה ונגד חוקים בנקאיים, שלפחות במקורם נועדו להגן על הציבור מפני התנהלות טורפנית של הבנקים, אפשר להמר שקולות אלה יישמעו ויעניקו עידוד גם לפוליטיקאים ישראלים בעלי ראיית עולם ימנית־רפובליקאית, ובעיקר כאלה שבעצמם מרבים לדבר על ביטול רגולציה. למשל, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
-themarker-
הודעות חשובות
תודה על הסקירה שחקן. אני כמובן לא מעורה בכל...
תודה על הסקירה שחקן.
3cf היום, 08:12אני כמובן לא מעורה בכל הפרטים המודיעיניים ולא יודע כמה המערכה מול איראן הייתה נחוצה, אבל מה שבטוח זה שהיא תעלה למדינה המון כסף ותחזיר אותנו עוד יותר אחורה מבחינת מסים וגרעון......