הדו"ח שחושף את חוסר האמון של פלוג בפוליטיקאים

הנגידה לא אמרה אתמול את דעתה על התנהלות רה"מ ושר האוצר, הדו"ח השנתי של בנק ישראל דיבר במקומה: תוכניות הדיור לא יורידו את המחירים, חוק שכר הבכירים נכון אבל נחקק בפזיזות, וכולם שוכחים את הנתון שהכי משפיע על רמת החיים שלנו - הפריון הנמוך להחריד

יש דברים שבנקאים מרכזיים לא אומרים. נגידים של בנק מרכזי לעולם לא יגידו שהם חושבים שראש הממשלה ושר האוצר מזניחים את טובת המשק ופועלים בשיקול דעת ספק לקוי ספק תועלתני ואנוכי. גם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג לא אמרה אף אחד מהדברים האלה במסיבת העיתונאים שכינסה אתמול לרגל פרסום הדו"ח השנתי של הבנק על מצב המשק. אבל היא לא היתה צריכה, כי הדו"ח שהיא פירסמה אתמול אמר את זה במקומה.

קשה לבחור במה להתחיל. אולי בתוכנית מחיר למשתכן ששר האוצר כה גאה בה, אבל הדבר הטוב היחיד שהיה לפלוג להגיד עליה הוא ש"זו תוכנית אחת ממגוון של תוכניות". הנגידה הדגישה שלא מדובר בפתרון לסיבה המרכזית לדעתה למחירי הדירות הגבוהים - ההיצע הנמוך מדי של דירות חדשות שנבנות כל שנה. ואולי צריך דווקא לשים דגש על חוק שכר הבכירים של כחלון, שפלוג אמנם תומכת בו באופן עקרוני, אבל כינתה את החקיקה שלו "מזורזת", שזו מילה נאה לפזיזה, והוסיפה שהיא"מקווה שהחוק לא יאיץ פרישה מוקדמת של בכירים" בסגנון מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן.

אפשר להוסיף עוד ביקורת שפלוג כבר השמיעה בעבר, על כך שהגברת התחרות בשוק האשראי - כמו שכחלון מקווה שיקרה באמצעות ועדת שטרום - לא בהכרח תוביל להפחתת עלויות ההלוואות לציבור, ולקנח בביקורת יוצאת דופן של בנק ישראל על תוכנית החיסכון לכל ילד, שהכותרת שלה היא שהאוצר אולי עשה רעש של עזרה למשפחות חלשות אבל בעצם מסייע לחזקים לחסוך במימון המדינה.

אבל אלו אנקדוטות. השורה התחתונה של הדו"ח דומה מאוד לזה של הדו"ח מהשנה שעברה, והיא זו שבאמת גורמת לחוסר האמון של הבנק המרכזי בפוליטיקאים. השבר הזה בא לידי ביטוי בקריאה הנרגשת של בנק ישראל למקבלי ההחלטות בממשלה לשים לב לפערים שנפתחים ברמת החיים הכלכלית בין ישראל לבין מדינות המערב.

אז נכון, האבטלה נמוכה והאינפלציה נמוכה ויום אחד יהיה פה גז, אבל כל אלו לא קשורים לבעיה המבנית החריפה שמדאיגה את פלוג, זו שהיא חוזרת עליה שוב ושוב: פריון, פריון ושוב פריון. אם היא רק היתה יכולה, פלוג היתה ממלאת את דו"ח בנק ישראל בניתוח של כל הסיבות לפריון הנמוך, וכשדיברה על הפריון היה ברור שאת האצבע המאשימה היא מפנה לקרית הממשלה.

פריון זה מושג שכלכלנים אוהבים להשתמש בו כדי לאמוד את התפוקה של עובד ממוצע לשעת עבודה, חודש או שנה. בטווח הארוך אמור להיות קשר בין השינוי בפריון לשינוי בשכר - כלומר המעסיקים ישלמו יותר למי שמייצר יותר, ולכן פריון הוא הדרך הטובה ביותר להגדיל את רמת החיים הכלכלית של כל המשק.


יש שלושה גורמים עיקריים ששומרים את התפוקה הממוצעת נמוכה. הראשון הוא השכלה - חלק גדול מאוד (שאגב ממשיך לגדול) של הציבור הישראלי זוכה לרמת השכלה מאוד נמוכה, כזו שרחוקה מאוד מלהכין אותו לשוק העבודה. פלוג ציינה אתמול גם את ההשקעה הממשלתית הנמוכה בהכשרה מקצועית של מובטלים, במעונות יום חדשים ובמס הכנסה שלילי. בכל אלו ישראל משקיעה חצי ולפעמים שליש מההשקעה במדינות המערב.

השני הוא השקעה בתשתיות ציבוריות בתחומי הבריאות, החינוך, התקשורת, התחבורה ועוד. משאית שעומדת בפקק מפיקה פחות ממשאית שנוסעת ליעדה באופן חלק, ועובד שצריך להיעדר מהעבודה חודש במקום שבוע כי יש תור ארוך לניתוחים בבית החולים גם כן מוריד את התפוקה. הגורם השלישי הוא השקעה של המעסיקים הפרטיים במכונות חדשות ובציוד מודרני יותר, שלבדם יכולים לשפר את התפוקה של כל עובד.

כל אלו הם דברים שהממשלה אמורה לטפל בהם לדעת פלוג, אבל הממשלה הזו, מעדיפה לטפל בקוסמטיקה של מחירי העוף. דוגמה נפלאה לכך ראינו אתמול, כשראש הממשלה בנימין נתניהו בחר לאילו חלקים בדו"ח להתייחס ומאילו להתעלם. למשל, הוא דיבר על שיעור האבטלה הנמוך, אבל לא הזכיר שאחת הסיבות לכך היא מחירי הדיור, ומיד זנח את הנושא ועבר לספר שהוא עובד על הסכם סחר עם יפן וסין, ושוב חזר על ההבטחה לקיצוץ הבירוקרטיה הממשלתית. במילים אחרות, נתניהו עשה את מה שהוא עושה הכי טוב - לקחת את הביקורת, להתעלם ממנה ולהסיט את האש לאן שנוח לו.