עופר נקש

עברנו תקופה מאוד מעניינת בהתפתחות האנושית מאז מחאת האוהלים, ובכלל תנועות המחאה החברתיות שקמו בכל העולם. אצלנו אפילו זכינו לוועדה מכובדת, שניסתה לגבש הצעות פשרה בין העם לרשויות הקונקרטיות, לבין הממשל. היתה רוח של תקווה שניסתה לנער את האבק דרכים ממנה בחינוך, בחברה, במדינה, בכלכלה. למעשה היתה רוח של תקווה נגד המצוקות היום יומיות שגורמות לחוסר סיפוק כללי מהחיים. אז נכון שהיום קשה יותר, אבל עדיין למרביתנו יש עבודה, משפחה, בריאות במידה, ושאיפה מודעת יותר, או פחות, לחיים.

אז גם העלנו מחדש על נס את שאלת החינוך במקביל לשאלת הלחם, שזה הישג בפני עצמו. שלמרות הקשיים והמצוקות הבוערים, עדיין היה קול מודאג שהשמיע את עצמו, באשר לעתיד החינוך מכל מיני זויות. היום אחרי לא מעט זמן ואין ספור אירועים מי כבר עוד זוכר?
הזמן האינטנסיבי והנזיל, מביא עימו שרשרת אירועים דחוסה מהירה, ולא קלה לעיכול. ושוב אנחנו נמשכים הלאה בזרמי החיים, וקול החינוך שוב נזנח לטובת ביצועים בטחוניים, כלכליים, טייקונים וכו’. אנחנו כביכול מנסים להדחיק, את חובת ההוכחה של חינוך הולם, ומחנכים מתאימים, שיעבירו את הלפיד לדור הבא. שהדרישה עדיין שרירה וקיימת, בתוך תוכנו, והבשורה הטובה שהיא כבר לא תעלם לעולם. נהפוך הוא, כל זויות חיינו והחינוך בפרט, עוד יתבעו את עלבונם על חוסר תשומת ליבנו. מה חסר? והאם בכלל חסר משהו?
לעניות דעתי הפשוטה, לא חסר כלום, הכל קיים, רק לבחון מחדש, את הבנייה המחודשת אל תוך העתיד המשותף שלנו. שאמורה לכלול רק יחס שונה והדדי בעיקרו. סדרי עולם זה לא תחום חיינו, אלא האדם בתוך סדרי העולם והחיים, אלו התחומים שנוגעים לנו. לא צריך ממציאים גדולים, או המצאות חדשות, אלא המציאות המשתקפת על ידי המשבר, היא אחת. לידה חדשה, של דרך חיים חדשה שהיא מודעות אונברסלית על עולם מקושר, על מערכת קשר כללית, ועל חוקי טבע שאנחנו חלק מהם. כל האמצעים אמורים להיות מכוונים למטרה אחת, ליצור אדם.
וכאן ברור מאליו, אם עדיין לא היה ברור, שחינוך ומחנכים, הם עיקר כוחה של האנושות לטוב ורע. אז כסיכום ביניים למה שעברנו, ומה שעוד לפנינו. אני מציע שכל מי שהדבר בנפשו, לערוך חשבון נפש, והערכת מצב, לקראת השלב הבא בהתארגנות על תפקיד החינוך, כשופר המרכזי להעברת והכשרת דור העתיד, לקראת העתיד. לקראת יעודו של האדם בחיים, להיות אדם מאושר ומועיל ויעיל לעצמו, ולחברה הסובבת.
הכל מבוסס על אהבה וקשרים בין אישיים, אם למישהו יש ספק אז תראו את הסרט, ותראו ניסוי מדעי על בסיס נסיוני של תלמידים ביפן. ואם מישהו יגיד נו אז מה, זה יוצא מהכלל, אז היוצא מהכלל אינו בא להעיד על עצמו, אלא על הכלל כולו.