יונתן בירן

כשהזמין אותי חתני עמוס למשחק בייסבול של הGiants מסאן פרנציסקו נזכרתי בפעם הראשונה שבה התוודעתי למשחק. היה זה בימי השבתון הראשון שלי בארה"ב בשנת 1986- השנה שבה התקיימו משחקי הכדורגל על הגביע העולמי במקסיקו.

זיפזפתי אז בין כל ערוצי הספורט בתקווה לצוד משחק זה או אחר בשידור חי, אבל רוב הערוצים שידרו את משחקי הבייסבול שהתקיימו באותו זמן. כך קרה שבמקום לראות את מראדונה וחבריו, בהיתי בשידורי בייסבול בלי להבין דבר וחצי דבר ממה שקורה על המגרש, ובאותם רגעים חשבתי שזה המשחק המשעמם ביותר שהומצא עלי אדמות.
עשר שנים אחר כך הגעתי לשם שוב, ואחרי שהייה בת שנתיים כבר הבנתי מה עושה את הבייסבול לאחד מענפי הספורט היותר פופולריים בארץ הגדולה הזו. לאט לאט נעשיתי חובב נלהב של המשחק ותמיד העדפתי לצפות בו על פני צפייה במשחקי הכדורגל שהועברו בצורה סדירה בערוץ ה ESPN.
מגרש הבייסבול של הGiants נמצא כמעט מתחת לגשר Oakland, שמחבר בין מחוז Oakland לבין סאן פרנציסקו העיר. יצאנו לדרך בשעת הצהריים, ואחרי שעברנו את הגשר הענק, המשכנו לנסוע בקצב הליכה כמעט, מוקפים בנחשולי אדם ששמו פעמיהם לאיצטדיון. ראיתי משפחות צועדות עם טפיהם, כאילו הגיעו לאתר פיקניק המוני. היו שם אנשים מכול הצבעים ומכול הגילים והרבה מהם נשאו דגלים ושלטים. I ♥ SF היה השלט שראיתי יותר מכול. למזלנו היה לנו כרטיס לחנייה הסמוכה לשערי המגרש וחמש דקות אחרי שהחנינו את הרכב מצאתי את עצמי עומד בתור מופתי, בשקט, בלי דחיפות ובלי שום נסיון של מישהו לגנוב את התור.
בראש התור עמדה אישה בגיל הביניים וסקרה בזה אחר זה את הכרטיסים האלקטרוניים שהדפסנו לפני צאתנו מהבית. עמוס קנה זוג כרטיסים במחיר של מאה ועשרים דולר לכסא, וכשחשבתי שזה המקום הכי יקר התברר לי שמחיר המקומות בשורה הראשונה שמאחורי החובט הינו שמונה מאות דולר למושב. יש גם כרטיסים לצפייה בעמידה שמחירם ארבעים דולר לאדם.
"עכשיו נלך לאכול משהו," אמר עמוס ואני טיפסתי בעקבותיו במעלה המדרגות שהובילו ליציעים הרחוקים. בבת אחת נגלה המגרש הירוק והמטופח לעיני, אבל מה שמשך את תשומת לבי היו שורות ארוכות של מזללות שהציעו החל מנקניקיות בלחמנייות, ועד לארוחות סיניות שהגשו במגשים חד פעמיים. המשקה הדומיננטי שהוצע היה הבירה, ועמוס הזמין לעצמו כוס בנפח של חצי ליטר. אני הסתפקתי בבקבוק מים.
עברתי על רשימת המנות העיקריות והזמנתי לעצמי פטרייה בכריך. מהר מאוד התברר לי שזו הזמנה מאוד חריגה ונאלצתי להמתין למנה לא פחות מעשר דקות. עמוס, שהזמין המבורגר כפול, קיבל את מבוקשו אחרי פחות מדקה.
השמש קפחה על ראשנו, ואני חבשתי לראשי את כובע הטיילים רחב השוליים שקניתי בריקושט. עמוס התמרח בקרם הגנה וחבש לראשו את קסקט הבייסבול עם סמל הקבוצה המקומית.
"O, say can you see…", נשמעו מילות המנון ארצות הברית וכארבעים אלף צופים, שגדשו את האיצטדיון קמו ממקומם ועמדו על רגליהם. שחקני שתי הקבוצות, שכבר התאמנו על המגרש, עמדו והניחו את יד ימינם על לוח ליבם. מרחוק הבחנתי בזמרת ששרה את השיר מתוך המגרש בסמוך לשורת המכובדים.
אחרי ההמנון השמיעה הזמרת את God Bless America, ומילות השיר הופיעו על לוחות התצוגה הענקיים שבשני קצות המגרש. לרגע נדמה היה לי שהגעתי למופע של שירה בציבור.
המשחק החל והכרוז הודיע שכבר אחרי משחקי האתמול התברר שהקבוצה המקומית עלתה לשלב ה Playoff, ובמשחק של היום, ישחק ההרכב השני של הקבוצה. הקהל הגיב בתשואות רמות, אבל אני לא הסתרתי את אכזבתי.
"חבל שכך," אמרתי לעמוס, "לא יהיה מתח, ולמעשה אין שום ערך ספורטיבי למשחק."
"מה זה משנה," אמר החתן שלי, "באים לכאן בעיקר בשביל האווירה.".
הGiants עלו ליתרון ראשון ואני צהלתי ביחד עם שכני למושב והחלפנו בינינו טפיחות אגרופים.
במשחק הבייסבול משחקים תשע מערכות, ובהפסקות שבין המערכות התקיימו הגרלות והועלו מספרי המושבים הזוכים. הפרסים נעו מזוג כרטיסים למשחקי הגמר ועד מכונית הברידית.
חלק ממהלכי המשחק הוקרנו בשידור חוזר על גבי מסכים ענקיים בשני צידי האיצטדיון, ומול עמדות הישיבה שביציע העליון הוצבו מסכי טלוויזיה שבהם אפשר לצפות בכל המשחק. צלמי טלוויזיה מיומנים עוקבים במצלמתם אחרי מעופו של הכדור, ומצלמים מקרוב את המתרחש בכל בסיס, ובמאי מיומן לא פחות מגיש לנו כעל מגש של כסף את כל האירועים המרתקים.
הקבוצה היריבה השוותה את התוצאה ואף עלתה ליתרון. הרמקולים השמיעו את - "Don't stop believing ," וחלק מהצופים שלידי זמזם את המנגינה. לפתע פתאום פרץ הקהל בתשואות רמות, ואני הבטתי בעיניו של חתני ושאלתי אותו מה קורה פה ומה הסיבה לתשואות.
"תסתכל על הלוח," אמר עמוס וכשהבטתי לשם ראיתי על המסך את המשפט - "More sound please".
במערכה השביעית שוב שמעתי צהלות רמות וקולות מחיאות כפיים קצובות. זה קרה כאשר שחקן של הקבוצה היריבה הגיע לבסיס האם והעלה את יתרון האורחים לשתי נקודות שלמות. הבטתי סביבי ונוכחתי בהתקהלות חריגה כמה שורות מעל מקום מושבי. במרכז ההתקהלות כרע בחור צעיר על ברכיו והושיט טבעת לנערה שרכנה מעליו. "He proposed" אמרו שכני למושב, ואת אף אחד מהם לא עניין, באותו רגע, מה שקורה במגרש.
במערכה האחרונה עלה כוכב הקבוצה מהספסל והחליף את אחד מהשחקנים שפתחו במשחק. המשחק התעורר וחבטה מוצלחת אחת של הכוכב עשוייה היתה להפוך את התוצאה על פיה ולזכות את הGiants בנצחון, אבל זה הסתיים ב"כמעט" ובסיום הורה לוח התצוגה הענקי על נצחון האורחים.
הפרס הראשון המתין עד לסיום המשחק והזוכה קיבל את מפתחות הרכב והתכבד להסיע אותו סביב המגרש, לקול מחיאות כפיים קצובות של הקהל שכבר הספיק לשכוח את ההפסד.
ביציאה מהחנייה המתינו סדרנים שנתבו את התנועה במהירות וביעילות, ומהר מאוד הגענו לכביש המהיר וחזרה הביתה, כשהמראות מהאיצטדיון רודפים אותי ולא מרפים.